הגישה הספרותית לאגדות חז``ל ולסיפורי האגדה הולכת וכובשת לה מעמד כאחת השיטות הפוריות והחשובות להבנת הטקסטים של ספרותנו הקלאסית. חיים נחמן ביאליק בשעתו הכיר באופיה הספרותי של אגדת חז``ל ובחשיבות ראייתה כ``יצירה ספרותית סתם, בלי שם לוואי``. בחושו הספרותי המעולה ראה ביאליק באגדה יצירה קלאסית של רוח עם ישראל, והביע את הסברה שבאוצה דרך שאדם לומד לקרוא שירה יש ללמוד לקרוא את האגדה כדי להבין את סגולותיה ולחשוף את צפונותיה. העיון הספרותי בעשרה הסיפורים שבחיבור זה מציע תמרור נוסף בנתיב שפתח ביאליק. בספר שישה פרקים, שכל אחד מהם מוקדש לבחינתה של סוגיה פואטית אחת. כל אחד מחמישה הפרקים דן בסיפור אחד על נוסחאותיו השונות, ואילו הפרק האחרון דן בחמישה סיפורים שעניינם נושא אחד. כל פרקי הספר מפנים את תשומת הלב לכתונת היסוד של סיפורי האגדה של חז``ל: הסיפורים, כפי שהגיעו לידינו, מעוגנים באחד מן הקבצים הספרותיים של חז``ל. לפיכך, קריאת הסיפורים אינה מצטמצמת לדיון בסיפור לגופו, אלא מציעה את הסיפור ואת נוסחאותיו על פי ארגונם בהקשר שקבעו עורכי הקבצים הספרותיים. עפרה מאיר היא מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ספרה הקודם: ``הסיפור הדרשני בבראשית רבה`` (1987)....

מבחר הסיפורים בספר זה משקף את אמנות הסיפור הקצר בספרות חז"ל בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. נקודת המוצא של הספר היא ההנחה שאוהב ספרות בן ימינו מסוגל לזכות בהנאה מן הסיפורים גם בלי להתעמק בפרשנותם, דבר המתבלט באופן הצגת הטקסטים ובאופי ההארות המצורפות. המרכיבים החיוניים לכל סיפור באשר הוא - דמויות, עלילה, ומשמעות - הם גם המרכיבים של סיפורי חז"ל, אבל תכונתם הבולטת ביותר היא הקיצור הנמרץ. קיצור זה הוא כמותי ואיכותי כאחד - מועט המחזיק את המרובה. המועט מזדקר לעין הקורא בלשון הלקונית עד כדי תחושת חסר, בעיצוב המינימלי של הדמויות ובריכוז מירבי של העלילה: המרובה הוא מנת חלקו של המתמודד עם האתגר שמציג הטכסט, ושכרו הוא ההנאה הצפויה לעומד בו. שזירת הסיפורים וביאורם נעשו בידי פרופ. עפרה מאיר שעבודתה מוקדשת לחקר הסיפור המדרשי....