הספר המונח לעיני הקורא, תחילתו במחקר שנערך במסגרת החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקר זה זכה בפרס לספרות ציונית דתית ע"ש הרב ריינס לשנת תשנ"ה, שניתן מטעם המכון לציונות דתית ע"ש הרב י"ל הכהן מימון. מנימוקי ועדת הפרס: במחקרו המקיף והיסודי מתאר הד"ר שפירא את עולמו הרוחני של הרב ריינס .. מורשתו הספרותית של אישיות חדשנית ומקורית זו היתה עצומה, ורק חלק קטן ממנה נדפס.. עדיין נותרו ממורשתו הספרותית של הרב ריינס שלושים וארבעה כרכים המכילים כ7800 - עמודים בכתב יד שלושים ושלושה מהם מצויים בספריית יהודה שבמוסד הרב קוק. ד"ר יוסף שפירא הצליח במחקרו המונח לפנינו להתמודד עם היקפה הענקי של מורשתו הרוחנית של הרב ריינס... על תרומתו החשובה של הד"ר יוסף שפירא במחקרו זה החלטנו פה אחד להעניק לו את פרס הרב ריינס לספרות ציונית דתית לשנת תשנ"ה. ד"ר יוסף שפירא, מורה ומחנך בדימוס, שימש מורה למתמטיקה ולפיסיקה בבתי ספר על - יסודיים דתיים, וכן מפקח כולל על בתי ספר אלה, ומורה למחשבת החינוך הדתי בבית הספר להינוך של אוניברסיטת בר - אילן. שנים אחדות שהה בשליחות חינוכית בארצות הברית, והורה את מקצועות היהדות בישיבת פלטבוש שבברוקלין, יקיר החינוך הדתי מטעם ארגון המורים הדתיים, משנת תשנ"ו....

"החלילן מגוש דן" על אודות דמויות מעניינות בעברה של ארץ ישראל, "למה צלצל הפעמון?" על אודות הילדים שחיו במושבה רחובות והאווירה שהייתה אז במושבה, "למה לילד יוסל´ה קראו ניקולאי" סיפור על אודות נער יהודי בשואה, "לקסיקון מקיף לתולדות הציונות", "ספר עזר לבחינות הבגרות בהיסטוריה של העם היהודי", "מושגים בהיסטוריה לנבחני הבגרות בחטיבה העליונה" ו"לדבר בשפת השירים".‬ ‫יוסף שפירא, חבר באיגוד הסופרים בישראל, רכש את השכלתו בסמינרים ובמוסדות להשכלה גבוהה. הוא היה מחנך שנים רבות, ניהל בית ספר ומילא תפקידים מרכזיים במערכת החינוך בישראל....

היה כדאי לחכות זמן כה רב לצאת ספרו של אחד מן ה"גיבורים" האמיתיים של גטו וורשה, ילד יהודי שהשתייך לקבוצה, שסביבה הילכו אגדות וסיפורי נפלאות. הכוונה כמובן למוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, עליהם נכתבו כבר כמה וכמה ספרים, שהידוע שבהם הוא ספרו של יוסף ז'ימיאן המנוח1 אף שספר זה שלפנינו יצא בהוצאה פרטית ובסיוע יד ושם, הרי הוא ספר חובה לבני הנעורים ולתלמידים בכל הגילאים וכיתות הלימוד. שפירא, יליד וורשה, מתאר בצורה רהוטה, מדויקת וצנועה את השנים בהן נמנה עם מבריחי המזון לגטו, ואת חבורת הילדים עמה התחבר, שמכרה סיגריות בכיכר שלושת הצלבים בוורשה. הסיפור משקף את התלאות שעברו על הנוער היהודי בגטו וגם את התחכום והתושייה, שאפיינו את חבורות הרחוב ששרדו את האקציות והגירושים הגדולים. טיפוסי הוא התיאור הבא: "לפעמים היינו נכנסים לתוך הכנסייה שבכיכר, אחרי שלמדנו את כללי ההתנהגות שבתוכה. לביקורים בכנסייה היו שתי מטרות: שהייה בתוך מחסה חם ומרגיע, והזדמנות להראות לנערים הפולנים שאנחנו נוצרים טובים ונאמנים". ההחלטה להתחיל במכירת הסיגריות לא הייתה פשוטה כלל ועיקר כי משמעותה הייתה לצאת מהמחבוא ולהיחשף לעיני כל לאחר שבועות ארוכים של הסתתרות בכל מקום אפשרי. מייד לאחר הניסיון הראשון התברר, כי הרעיון מוצלח ועולה מעל ומעבר לכל הציפיות. הכיסוי היה מושלם ונתן לגיטימציה להימצאות ברחובות, וכמו כן אפשר קיום כלכלי, שהיה חשוב לא פחות. עצם העיסוק והמאמץ למצוא פרנסה השכיחו מן הילדים את המועקה ואת המתח בו היו שרויים והעניקו להם קורטוב של טעם לחיים ותקווה. הרעיון למכור סיגריות ברחוב נוצר כתוצאה מהפיקוח הנוקשה על מכירת סיגריות מצד הגרמנים, דבר שהצמיח שוק שחור פורח בתחום זה. רוב הסוחרים היו נערים פולנים שהתרכזו בצמתים מרכזיים, בתחנות רכבת, בבתי קולנוע וגם ברכבות ובחשמליות. נערים אלה היו למעשה המפרנסים של משפחותיהם. חלק מהנערים היו יתומים מאחד ההורים או משניהם מחמת המלחמה. "הצלחנו להתמזג ביניהם", כותב יוסף שפירא, "מבלי לעורר תשומת לב מיוחדת. במכירת הסיגריות הייתה סכנה מסוימת, היות שהמסחר לא היה חוקי. היינו חייבים להיזהר מהמשטרה, בעיקר הגרמנית. המשטרה הפולנית הייתה מעלימה עין, במידת מה. העונש לנער שנתפס היה בדרך-כלל החרמת הסחורה. עיקר המאבק ניטש על כיבוש עמדות. הנערים הפולנים שסחרו בסביבה ראו בנו מתחרים החודרים לתחומם. לעיתים קרובות היינו מגיעים לתגרות ידיים". פרקים מרתקים במיוחד הם: "ההתמודדות היומיומית בשטח", "הקשר עם המחתרת היהודית אי"ל (הארגון היהודי הלוחם)", "המשך ההתמודדות עם הסחטנים", "המרד הפולני בוורשה", "התקופה ערב השחרור". הספר כתוב ברהיטות, בעברית צחה ובהגהה מקצועית. גם הצד האסתטי מצוי על רמה גבוהה. לא נותר לי אלא להמליץ עליו כעל ספר חובה ללימוד חיי הילדים היהודים בגטו וורשה. ...