רומן היסטורי טוב הוא עניין נדיר. רבים מן הרומנים ההיסטוריים שאני מכיר, לוקים ברשלנות מבחינת הידע והדיוק בעובדות (וכך הם מעלים תמונת מציאות שגויה, שלא היתה מעולם ויוצרים אצל הקורא רושם מוטעה אודות העבר). רומנים היסטוריים אחרים לוקים בדקדקנות, הם אולי מדוייקים, אבל יש בהם מימד דידקטי, לימודי ואין הנאה בקריאתם. קשה למצוא רומן היסטורי שהוא גם מדוייק וגם סיפור המעורר את הדמיון ולוקח את הקורא למחוזות ולזמנים אחרים. "מסעות יצחק היהודי ואַבּוּ אלעַבּאס הפיל" הוא אחד מהם. הספר מצטרף למדף המצומצם שעליו נמצאים ספרים כמו "זכרונות אדריאנוס" מאת מרגריט יורסנאר, והטרילוגיה "עד ירושלים" מאת אהרון ראובני. המחבר, מרדכי פילו אברהם, ביולוג במקצועו, מעלה בחיות רבה את רקמת החיים בימי הביניים – במערב ובמזרח - על שלל הריחות, הצבעים, האמונות, חיי המין, המתחים הדתיים ועוד . פרטי הפרטים העובדתיים נארגים לסיפור הרפתקאות עוצר נשימה. סיפור אמיתי ומופלא. איתי בחור עלילת הספר בתשעה ביולי של שנת 798 יצאו מארמון המלך קארל הגדול באָאכֶן, בירת האימפריה הפראנקית, שני בני אצולה, ועמם היהודי יצחק בן-יעקב, למסע שליחות לבגדאד, בירת הממלכה העבאסית. משימתם של השליחים היא לפני הח'ליף הארון אלרשיד הצעת ברית ידידות עם המלך קארל. על יצחק, סגן הנוטריון של ארמון אָאכֶן, השולט בתשע שפות, מוטלת משימה נוספת: עליו לשכנע את הגאונים ואת ראש בבגדאד להקים קשר עם יהודי הממלכה הפראנקית, ובעיקר עם יהודי העיר נרבונה, בדומה לקשר הגומלין שבין יהודי בגדאד ליהודי העיר קורדובה. מבין השלושה, יצחק לבדו נשאר בחיים וחוזר לארמון באָאכֶן כעבור ארבע שנים, עמוס שפע מתנות למלך מאת הח'ליף. גולת הכותרת של המתנות היא פיל לבן ששמו אַבּוּ אלעַבּאס. מעולם לא ראו פיל בממלכת הפראנקים. הספר, שעלילתו מתרחשת בימי הביניים המוקדמים, הוא למעשה יומנו של יצחק; מתוארות הרפתקאות בים והמדבר, לאורך הפרת ולאורך שפת הים, ופגישות עם בישופים ורוזנים, עם סוחרים יהודים הנקראים "ראדאנים", הנוסעים עם מרכולתם מספרד עד סין, עם תלמידי חכמים וכמרים, עם קאדים ורועי גמלים, עם נשים יפיפיות ועם גברים עטורי כוח. הקיסר הפראנקי והח'ליף העבאסי, שגורל העולם נתון בידיהם, הם גיבורי הדור, אבל גיבורי הספר הם יצחק, שתודות לאורך רוחו ולחריפותו מצליח להביא את הפיל אַבּוּ אלעַבּאס מבגדאד לאָאכֶן, ואַבּוּ אלעַבּאס עצמו, הענק הלבן טוב המזג, אשר בחדקו מסוגל להתגבר על סוס ורוכבו, אבל גם ללטף באהבה וברוך את פניו של יצחק....

כאשר סיפור אישי של אדם שזור בסיפור תקופה, ההיסטוריה הופכת לעניין אישי, אנושי וחי. פילו, שהלך בתוך ההיסטוריה של יהדות רומניה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, נעשה חלק מההיסטוריה. קריאה בספר מעוררת תחושה שההיסטוריה מספרת את עצמה. פילו, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטה העברית, הוא סופר טבעי. סיפורו האישי כתוב כיומן, דבר המעורר מתח כאילו הדברים מתרחשים ממש עכשיו. וכאשר היסטוריה מסופרת מפי מי שחי אותה והוא גם סופר, היא חדלה להיות אותיות מתות ונעשית חלק מהחיים של הקורא. סיפורו של פילו, שהיה בין מארגני תנועת "השומר הצעיר" ברומניה, חושף חלק לא ידוע בתולדות עם ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה. הספר מאיר באור חדש את ראשית תנועת "השומר הצעיר" ברומניה, ואת תרומתם המוראלית העצומה של הצנחנים שנשלחו מהיישוב בארץ לעזרת יהודי רומניה והונגריה. המניע לכתיבת הספר היה שאלתו של הנכד, איתי, "סבא, היו לכם גם טנקים?". ... "לא! לא היו לנו טנקים... אִיתַי יקירי, לא היו לנו טנקים. גם הנשק שלנו לא היה בעל איכות מובחרת. וגם בשימוש בו טרם הצטיינו... לא ניהלנו קרבות, אבל הצלחנו להחזיר לנוער היהודי את אמונתו בחיים." גם המגמה האופנתית של היסטוריונים חדשים לגמד את השואה ואת הציונות מטרידה את פילו: "מעט החשיבות שמייחסים אחדים מה"היסטוריונים החדשים" לצנחנים הארץ-ישראליים שצנחו באירופה בזמן המלחמה, מוצא את ביטויו בספר שיצא לאור לאחרונה ועוסק בתקופת השואה. ... שמות הצנחנים עצמם ופועלם כלל אינם מוזכרים בספר הזה. צנחנים רבים, ביניהם חנה סנש וחביבה רייק, נתנו את חייהם על שביקשו לעזור ליהודי התפוצות. ... ברגע שנוכחו לדעת שהצנחנים הם באמת שליחים מארץ-ישראל, נעלמה הספקנות ופרצה התלהבות, שתוך זמן קצר הקיפה אלפים של בני נוער יהודי, ושינתה את הפרספקטיבה של חייהם מייאוש לתקוה." הבורות, חוסר העניין וההשכחה, לא גרמו לפילו לייאוש; רוחו לא נפלה. המציאות האדישה דווקא המריצה אותו לצאת למאבק חדש – להחדיר מחדש לתודעה את הזיכרון המודחק. התוצאה הינה הספר הזה....