"ספרו הראשון של יונתן ברקאי הוא קריאת תגר של כוחות החיים על המוות. ספור חיים ארוך של ילד ניצול שואה המתגלגל בשמות וזהויות שונות, מתנקז כאן ל"דו"ח קצר", לשירים מפתיעים ואמיצים מנקודת מבט ייחודית שהיא ניצחון הארוס על התנאטוס" אגי משעול יונתן ברקאי מושיב אותנו בשורה הראשונה מול בימת תיאטרון חייו ולוקח אותנו למסע אוטוביוגרפי-קברטי מטלטל ונדיר בעצמתו, המתאר בדייקנות מכאיבה את עברו הטראומטי כילד שניצל בשואה. הילד הזה שהתחפש, החליף זהויות ושינה את שמו כדי לשרוד, מרשה לעצמו, פעם נוספת, להתחפש, להתאפר כדי להמשיך ולהינצל גם היום, ולספר לנו, בנשימה אחת, על הישרדות – כילד בשואה, כנער עולה חדש ולבסוף כמבוגר בחוויה התל-אביבית האינטנסיבית שבה הוא יוצא לחופשי בסדרת שירי ארוטיקה אורבניים. את יונתן ברקאי, דור ראשון לניצולי שואה, מפעיל קטר אחר. בספרו הראשון "דו"ח קצר" הוא מוכן להיזרק, לנפנף בידיים, לדרוס אם צריך, להתפשט, להתגלגל לדמות ברבור, נסיך, מלך, יונתן ברקוביץ, יאן שיבינסקי, יונתן ברקאי, להפוך לפזמון, ללהיט, לסרט באורך מלא. הכל כדי לא לבכות על מה שלא יחזור. מאיתנו הקוראים הוא תובע רק דבר אחד, שנגיד לו מי הוא, שניתן לו שם. יונתן ברקאי, ניצול שואה, שחקן, מורה ומשורר נולד ב-1937 בלידה, עיירה בליטא (סמוכה לוילנה). נולד כיונס ברקוביץ' ומאז התגלגל בשמות וזהויות שונים. ב-1941 עם פלישת הגרמנים נרצח אביו. ב-1942 בהיותו בן חמש ניצל ע"י אמו מהשחיטה הגדולה בגטו. הם שרדו את המלחמה בעזרת תעודות אריות שסופקו להם ע"י הכומר חסיד אומות העולם – ד"ר ויטולד שימצ'קביץ'. לפני שנתיים יד ושם תיעד את סיפורו. ב-1951 בהיותו בן 14 עלה עם אמו לארץ והתגורר איתה ועם אביו החורג בקרית אתא. סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדעי המדינה. שיחק בתיאטרון "האוהל" ובתיאטרון חיפה והשתתף בתסכיתים בקול ישראל. ב-1944 נסע לניו-יורק ללמוד משחק ובימוי אצל אוטה האגן והרברט ברגוף, אצלו למדו גם גילה אלמגור ויהורם גאון. בשובו ארצה החל בקריירה הפדגוגית שלו. לימד היסטוריה, אזרחות ותיאטרון בבתי ספר תיכוניים בקרית חיים ובקרית ביאליק (קריות ליד חיפה). בשנת השבתון שלו בלונדון (1982-1983) השתלם בבימוי ב-British Theatre Association (BTA). החל לכתוב שירה ב-1990 והשתתף בסדנאות שירה של אגי משעול וישראל בר-כוכב. בתיאטרון ובשירה מצא מפלט מסיוטי העבר. שיריו ותרגומיו מפולנית פורסמו באתרים Nrg Ynet ושחרזדה....

היש קורא שיוותר אדיש למקרא שיריו של יונתן ברקאי? בלשון ישירה, ציורית ורבת דמיון, מפליג ברקאי לתוך עולם קרקסי, דמוי חלום, מבהיל ופיוטי כאחד. הספר, בעל השם המצמרר, "באווירה הפסטורלית של בית העלמין", מעמיד במרכזו את המוות והחיים כמי ששוכנים לא רק זה לצד זה, או זה בעקבות זה, אלא זה בתוך זה; החיים והמוות כישות אחת. שוב ושוב חוצה ברקאי את הגבול שבין מציאות להזיה ומלמדנו שהאמנות בעיקרה היא משחק. העיר, האדם, הטבע, הזמן, הגוף והאהבה - הכל ניתן לתחלופה, לביטול ולהמרה במשהו אחר. וכשהאמנות מכירה בכך שאנו חיים בתוך נשף מסכות של בדיה וחלום, היא עצמה הופכת לאמת. הבמה של ברקאי ריקה ומלאה, בו- זמנית, מופלאה ואמיתית עד כאב, ומזמינה את קוראיה למופע שירי בלתי נשכח. יקיר בן משה יונתן ברקאי, יליד 1935, חי ויוצר בתל אביב. 'באווירה הפסטורלית של בית העלמין' הוא ספר שיריו השני הרואה אור בעברית; קדם לו 'דוח קצר' (אבן חושן, 2010). יונתן ברקאי פירסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו לביקורות אוהדות. כמו כן, תרגם מפולנית את ספר שיריו של תומאש יאסטרון "רק החיבה עולה לשמיים", (הוצאת פרדס, 2010), שזכה בשבחי הביקורת. "יונתן ברקאי מעניק לנו בעברית חיה ועכשווית שירה בת זמננו, הכתובה במקצבים חופשיים, שרבות נקודות המגע בינה ובין מה שכותבים משוררים ישראלים באותן שנים. לקרוא את תומאש יאסטרון בעברית היא חוויה מענגת ומעשירה." רפי וייכרט, משורר, מתרגם, מבקר ועורך "קשב לשירה"...