בספר "רציתי לחיות" מובא סיפורה של ד"ר אירנה מוניס - חס, ובו שלושה חלקים: החלק הראשון הוא יומנה של אירקה, שאותו ניהלה במחבוא. בחלקו השני של הספר מובאת עדותה האישית שניתנה ב"יד ושם" ושולבו בה קטעים מעבודת "שורשים" שכתב נכדה, דן מטות. סיום הספר הוא מעין סגירת מעגל - בימי זוועה אפלים שלט באירנה הדחף החזק לשרוד, להינצל ולחיות, והיא אכן הצליחה להגשים את חלומותיה: עלתה ארצה, הקימה משפחה לתפארת והיתה לפרופסור להרדמה בבי"ח רמב"ם בחיפה עד פרישתה לפנסיה. ...רבים מקרב ניצולי השואה מעלים על הכתב, לאחרונה, את סיפורם, הגיגיהם, רגשותיהם ולקחיהם. בתוך השפע המובן והמבורך הזה יש קו של דמיון וגם שוני - המשמשים בערבוביה. מוטיבים דומים, תוך תיאור המוטיב האישי. השילוב של הדור השני ובעיקר השלישי, הנכד, רן מטות, בספרה של אירנה, הוא מרתק ומעניק לספר את ייחודו, בסך הכל מדובר במסמך מאוד מעניין ונוגע ללב. פרופ' שבח וייס ...אין זה שכיח למצוא יומן אשר נכתב ע"י נערה בעצם ימי השואה, בתקופה קצרה יחסית. יומן שבו אנו קוראים אמת אינדווידואלית שנכתבה בשעת שיא המצוקה. אמת ללא פרספקטיבה, ללא תקווה לעתיד, ללא עיבוד של הימים "שלאחר", ללא ידיעה אפילו שמישהו יקרא בכלל את היומן. יומן - נוסח אנה פרנק. א. ב. יהושע...