חיים גנז

חיים גנז

סופר


1.
ספר זה עוסק בבעיות ציבור ישראליות על דרך הניתוח הפילוסופי ולאורן של פילוסופיות המוסר, המדינה והמשפט. הערכים המהותיים המנחים את הדיונים בספר הם ערכי כבוד האדם, חירותו והשוויון בין בני-אדם. מדובר בערכים המכוננים של המערב, שישראל, ובעיקר מערכת המשפט שלה, מתיימרים להיות מוּנחים לאורם.בחלקו הראשון של הספר נדונות סוגיות שהציתו, ושחלקן שבות ומציתות, פולמוסים בציבור הישראלי. מדובר בסוגיות כמו זו הנוגעת להשמעה פומבית של המוסיקה של ואגנר, או סוגיית הסרבנות משמאל ומימין. בחלקו השני נדונים עניינים מרכזיים בדבר זהותה של ישראל ונפשה של הציונות: משמעות מושג המדינה היהודית, תביעת השיבה הפלסטינית, חוש השבות היהודי וטיעון הזכות ההיסטורית ששימש את הציונות להצדקת השיבה היהודית לארץ-ישראל ולהצדקת השליטה בשטחים שנכבשו במלחמת ששת-הימים.בישראל, הרוויה במחלוקות ציבוריות בוערות, שמקבלות טיפול בפוליטיקה, בתקשורת, במשפט, באמנות ובכתיבה סוציולוגית והיסטוריוגרפית, לא טיפלו רבים בניתוח מחלוקות אלה ובהבהרתן באמצעות כלים ועמדות פילוסופיים. מטרת הספר היא למלא חסר זה. גרסאות קודמות של רוב פרקי הספר התפרסמו כמאמרים בכתבי עת אקדמיים, בעיקר לאורך השנים האחרונות. כינוסם בספר זה הופך אותם לנגישים לשותפים מכל הרמות והתחומים במחלוקות הנדונות בהם.במסגרת המחלוקות בין הימין לשמאל הפוליטיים בישארל עמדות רבות בספר אינן ימניות. ואולם, הטיעונים המבססים את העמדות האלה אינם מתייחסים בביטול לערכים שהימין הישרלי דבק בהם ושהם עיקר עולמו – ערכי הלאומיות. יתרה מזאת, טיעונים רבים המושמעים במהלך פרקי הספר מבהירים כיצד ניתן לתת לערכים האלה פשר ובסיס במסגרת תפיסת עולם המעמידה במרכז את ערכי כבוד האדם, חירות הפרט והשוויון בין בני-אדם....

2.
3.
הפוסט-ציונות שוללת מכול וכול את עלילת הסיפור הציוני של ההיסטוריה היהודית ואת ההצדקה שהסיפור הזה מבקש לספק להקמתה וליהודיותה של ישראל. הזרם המרכזי של הציונות נותן לסיפור הציוני שני פירושים: קנייני והיררכי. הספר דוחה הן את הפוסט-ציונות, הן את הציונות הקניינית והן את הציונות ההיררכית. הוא מציע ציונות שלישית, ציונות שוויונית. ציונות זו נעקרה בעשרות השנים האחרונות מן הזרם המרכזי של הציונות, למרות שורשיה העמוקים בהיסטוריה הרעיונית והמעשית של הציונות. הספר מברר את הנחות הפילוסופיה החברתית והפילוסופיה המוסרית העומדות ביסוד הפירושים השונים של הציונות וההתנגדות לה. הוא מברר את ההשלכות של הנחות אלה על ההיסטוריוגרפיה הציונית ועל הציונות כרעיון מדיני. הוא עושה זאת הן בסוגיית ההבדל בין מעמד היהודים למעמד הערבים בארץ ישראל והן בסוגיית ההבדל בין מעמד יהודי ישראל למעמד יהודי העולם. בעשותו זאת מבהיר הספר את אפשרויות הפירוש המרכזיות של הציונות כרעיון מדיני וכתנועה היסטורית ומבסס פילוסופיה מדינית לעם היהודי. חיים גנז הוא פרופסור לפילוסופיה של המשפט ולפילוסופיה של המוסר והמדינה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בכיר במכון הרטמן בירושלים. בשנת 2012 זכה בפרס מפעל הפיס על שם לנדאו בתחום מדע המדינה ויחסים בינלאומיים ובפרס חשין למצוינות בחקר המשפט. בספר זה ממשיך גנז ומפתח נושאים שבהם עסק בשניים מספריו הקודמים: A Just Zionism: On the Morality of the Jewish State (Oxford University Press, 2008); The Limits of Nationalism (Cambridge University Press, 2003)...

4.
5.
הציונות היא האידיאולוגיה הפוליטית השלטת בישראל. אולם בשיח הציבורי בישראל אין כמעט כל דיון במאפייניה הרעיוניים של הציונות. ספרו של חיים גנז "ציונות שוויונית" מציע ניתוח שיטתי ראשון מסוגו של עקרונות היסוד של הציונות ושל מעמדה המוסרי כתנועה רעיונית ומעשית בראי ההיסטוריה. ספרו של גנז הוא כתב הגנה על זכותם של היהודים להגדרה עצמית לאומית בארץ ישראל תוך ביקורת מהותית על אופן מימושה של זכות זו בפועל. פרקים א' ו-ב' של הספר מוקדשים לבחינת עקרונות היסוד של הציונות: לאחר סקירה היסטורית קצרה של הרקע לעליית הציונות, מבסס גנז את מובחנותם של היהודים כקבוצה לאומית אתנו-תרבותית, את זכותם להגדרה עצמית מדינית ואת תקפות דרישתם לממש הגדרה זו בארץ ישראל דווקא. כפי שמראה גנז בפרקים אלה, הפרשנות הליברלית של הלאומיות מספקת תמיכה ועיגון לעקרונות אלה, בה בשעה שהיא דוחה כמה מההצדקות והפרשנויות הניתנות להן בישראל של ימינו. פרק ג' מתמקד בפירוש ההגמוני של זכות ההגדרה העצמית היהודית הרווח בישראל כיום ומראה שבסיסו המוסרי צר ומוגבל: הוא תקף באופן זמני וגם זאת, רק בתחום הדמוגרפי והביטחוני. החלה גורפת יותר שלו עלולה להפוך את הפלסטינים אזרחי ישראל לנוכרים במולדתם, ולכן סותרת את העקרונות השוויוניים שעליהם מושתתת תפיסת הציונות הצודקת לפי גנז. פרק ד' עוסק בשאלת חלוקת הארץ בין היהודים לפלסטינים, ובכלל זה, שאלת זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. לטענתו של גנז, צדקת הציונות תלויה בהכרתה בזכותם של הפלסטינים למדינת לאום משלהם, והדרך הטובה ביותר לממש זכות זו היא על בסיס קווי 67'. ישראל צריכה להכיר בחלקה ביצירת בעיית הפליטים הפלסטינים ולקחת חלק בתיקונה, אולם לפליטים לא שמורה זכות השיבה לתחומי מדינת ישראל. פרק ה' מפרט את השלכות תפיסת הציונות השוויונית ביחס לאזרחי ישראל הלא-יהודים בכלל ולמדיניות ההגירה שראוי למדינת ישראל לאמץ בפרט. גנז מגן על זכותה של ישראל להקנות ליהודים יתרון בכניסה לארץ ובהתאזרחות בה, אך דוחה את הגישה הבאה לידי ביטוי בחוק השבות הקיים כיום, שלפיה ההתאזרחות בישראל שמורה לכל היהודים ורק ליהודים. אם מדינת ישראל לא תשכיל לאמץ את התפיסה השוויונית של הציונות ולפעול לפיה, טוען גנז, יעורער הבסיס המוסרי האיתן עליו היא מבוססת ויעורער גם עתידה....

6.
7.
8.
9.
10.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ