מול הר הגעש – חוקרי תולדות ישראל לנוכח השואה דן בשיח האקדמי על מקומה של השואה בחקר ההיסטוריה היהודית. הוא אינו עוסק לא בשואה ולא בחקר השואה, אלא ביחסם לחקר השואה של היסטוריונים מקצועיים של עם ישראל. מקובל לחשוב שהשואה מטילה צל ארוך על חקר תולדות ישראל והספר מראה שלא כן המצב. אדרבה, חוקרים רבים של תולדות ישראל בעת החדשה דורשים לשחזר את קורות יהדות אירופה מבלי להתייחס לאסון שפקד אותה באמצע המאה העשרים. עקב כך מתקיימים חקר השואה וחקר ההיסטוריה של עם ישראל כשני תחומים נפרדים. מול הר הגעש בוחן את שורשי המצב התמוה הזה ומוצא אותם בהתפתחות המפעל ההיסטוריוגרפי היהודי בשמונים השנים האחרונות. הוא מראה כיצד השפיעו ההקשרים החברתיים, המדיניים והאידאולוגיים שבהם פעלו גדולי ההיסטוריונים של עם ישראל במאה העשרים, בישראל ובתפוצות כאחד, על הערכתם את מקומה של השואה ברצף ההיסטוריה היהודית, ומתאר כיצד נעזרו בשואה כמה חוקרים יוצאים מן הכלל כדי להאיר תקופות ומאורעות מוקדמים בהיסטוריה היהודית....

אפוס הבריחה הנואשת "בדרכים לא דרכים, בגבולות לא גבולות" של שרידי השואה מפולין החרבה אל ארץ - ישראל הוטמע ונחרת בתודעה ההיסטורית הישראלית. לא קשה להבין את המניעים והדחפים שעמדו ביסודו של תיאור זה, את היענותו לצרכיו של ציבור גדול הנאבק על עצמאותו, על זכותו לכונן לעצמו מדינה ריבונית שבה לא תיתכן הישנותה של תופעה מחרידה זו. דוד אנגל, שאינו מפקפק בעוצמתה של הדראמה האנושית הכבירה, עומד, עם זאת, על יסודותיה המיתיים, על התבססותה על כתביהם והגיגיהם של יוצרי אפוסים, אשר מתעלמים לעתים מן הצורך לבחון דברים כהווייתם. בניגוד לקודמיו שעסקו בסוגייה זו, ובכלל זה גם היסטוריונים, ניגש המחבר אל הנתונים האמפיריים, אל עדויות הבורחים עצמם ומגולל סיפור מורכב וסבוך. סיפורם של הבורחים, "אודים מוצלים מן התופת", עלילותיהם של מארגני הבריחה ופועלם של הצדדים השונים שהיו מעורבים בעלילה המסועפת, יוצרים מארג מרתק שעניינו גדול אף מן המיתוס שנרקם במהלך השנים....