אז מי הוא בעצם מנחם? לא ראש ממשלה, לא כוכב ערוץ הילדים, ואפילו לא בלונדינית מדהימה. סתם דג קטן, חסר מודעות פוליטית, שחי לו באושר, נטול שאיפות, בחנות החיות. הוא לא חלם להפוך לדג זהב ואף לא השתתף בשיחות השלום. וטוב היה לו ונעים. עד ששבת חורפית אחת, רגע לפני שפיו לכד גרגיר אוכל מצויין, הגיחה לחנות בחורה עצובה, התאהבה בו נואשות ולקחה אותו לביתה. מאז חייו של מנחם אינם חיים. היא עושה לו פרצופים מוזרים, מספרת לו סיפורים נוגים ועוטפת אותו באהבה דביקה. בכל פעם שהיא מתקרבת אליו, הוא מתהפך על גבו ועושה קולות של מת. רק שלא תייגע אותו שוב בסיפור שלה על ניר שדומה לאלוהים. לפעמים הוא מתבונן בבחורה הזאת ולא מבין, יש לה רגליים והיא יכולה ללכת לכל מקום שתבחר, אבל היא בקושי זזה, רק בוהה בחלל ולא עושה כלום, והדג מנחם כבר לא מסוגל להקשיב לה, נמאס לו. הוא מחכה שיהיה לו די אומץ להוצאי ראשו מחוץ למים ולטבוע באויר, עד שיגיע, אם ירצה השם, לגן העדן של הדגים, ושם ינוח סוף סוף, בשלום על משכבו. "קיץ שנת 73 היה קיץ רע: הילד שהיה חבר שלי טס עם משפחתו לאנגליה, אבא שלי התאבד, ואז פרצה מלחמת יום כיפור. עד אותו זמן הכל נראה לי קל ובטוח, ובבת אחת נשמטה הקרקע מתחת לרגלי. השמיים התרחקו ולא הכרתי את התפקיד החדש שנאלצתי לשחק. אבאים זה לא דבר שמתאבד, אבאים זה משהו שחוזר בסוף יום העבודה. אבאים, לפחות שלי, קונים בעלי חיים לילדים שלהם ומנגנים על כל כלי הנגינה הקיימים, אפילו על מסרק, ויודעים לעשות קסמים, ואפילו לירוק אש אמיתית מהפה. אבאים לא משאירים ילדה בת שתים - עשרה לבד כדי שתנסה להבין בשארית חייה מה היא עשתה רע, ולמה האיש שהכי אהב אותה לא רוצה לראות אותה יותר." אתי זהר, תושבת רחובות, למדה ציור ורישום במכון אבני, סטודנטית בחוג ללימודי המזרח - התיכון באוניברסיטת תל - אביב. "הדג מנחם" הוא ספרה הראשון....

"פעם הייתם בטוחים שתשנו את העולם, ואיכשהו, יום אחד, אתם מגלים שהעולם שינה אתכם. לפתע, ללא כל הכנה, פרשו החיים משכנתה לרגליכם, עבודה, מחלות, ימי הולדת, דירה יותר גדולה, עוד עבודה, מריבות. וילדים ... מי בכלל המציא את הביטוי המטומטם "ישן כמו תינוק" ? תינוקות אף פעם לא ישנים, פשוט לא. ...והחלומות שלכם, כל החלומות, מתחילים להצטמצם, מתרכזים בילדים, שרק יהיה להם טוב. ...ופתאום מבלי שתרגישו, נעלמו להן עשרים שנה, והעיניים דהויות ועייפות, ואתם יושבים ומנסים להיזכר מה חלמתם לעשות, ולא מסוגלים. ברדיו, בפרסומות על בתי אבות, מדברים על בני גילכם, ואתם בכלל לא רוצים ללמוד מקרמה ולשיר בציבור "אל תשליכני לעת זקנה", אתם עוד מחכים לטיול הגדול בעולם, שבגיל שמונה עשרה ידעתם שתעשו לכשתתפנו. ... החיים ניצחו אותי, הביסו, חלפו ללא כל מטרה מלבד הקיום היומיומי, וכבר לא מצאתי שום דבר או רעיון ששווה לחיות עבורו, או למות. ...חלומות היו לי, כל כך הרבה תקוות, ומהמראה השבורה שהתקין מנחם ליד הברז, דמות אמי מישירה אלי מבט מיואש, ושותקת." קטע רגיש, אירוני וכואב זה מתוך "אבודה עברית" מייצג את חייה של אהובה, ילדה - נערה - אישה, בודדה, מנוכרת ומרוחקת מכל דבר ואדם, מהוריה, מבעלה, מילדה, נעה בין עולמות - עולם הבנייה והעשייה של ארץ ישראל של תחילת המאה ה20 - , ועולמה הפנימי הקשה, המסוכסך והאבוד, בין תקוותה להיוולדות מחדש ולחיים חדשים לבין מצוקתה הנוראה בהווה. זהו רומן בוגר ומפוכח, מרתק ומדהים בעוצמתו....