עדה צמח

עדה צמח

סופר


1.
ספר זה של עדה צמח עניינו קריאה בשניים מחשובי סיפוריו של א"נ גנסין, 'הצידה' ו'בטרם'. גיבורם הראשי של סיפורים אלה הוא גיבורה של הספרות העברית החדשה שבתחילת המאה - זהו אותו אינטיליגנט יהודי צעיר, בן העיירה שנתפקר ועזב את בית אביו והלך לבקש דעת ואושר בכרכים הגדולים ונותר זר ובודד ועזוב לנפשו. בחור זה קרוי 'תלוש' בפי הביקורת, והדיון בו עומד על עיקרים אחדים מקובלים על רוב המבקרים. עדה צמח שבה ובוחנת דמותו של אינטיליגנט זה שב'הצידה' וב'בטרם', מבררת נוהגו וסדרי סיפורו, מעיינת במושגי יסוד חשובים הכרוכים באישיותו, מושגים כגון, לאות וזמן וזיכרון ואמצע וטרגי ותלוש ושיבה ואיבוד עצמו לדעת. תפיסתה את הדברים שונה מבחינות חשובות אחדות מתפיסתם של חוקרי גנסין מובהקים, ויש בה כדי להאיר באור חדש פנים אחדות ביצירתו של גנסין, שלא נבלטו בה עד עתה. עדה צמח עוסקת בתרגום ובביקורת הספרות , קיבלה את פרס טשרניחובסקי לתרגום. היא זכתה על ספרה זה לפרס מפעלי ספרות מטעם משרד החינוך והתרבות....

2.
3.
4.
מבחר המאמרים המכונסים בקובץ זה מפגיש את הקורא עם נקודת - מבט ועם סגנון כתיבה מקוריים ואישיים, שייחודם בתוך הכתיבה העיונית והביקורתית הרווחת כאן ועכשיו שובה מיד את הלב ואת הדעת. כל אחד ואחד מהמאמרים, גם אלה שעניינם יצירה אחת בלבד - טווה חוטים המוליכים בדרכים שונות, מסקרנות ומפתיעות, אל מחוזות ספרות, אמנות ורוח המשתרעים הרחק מעבר לתחומו המוגדר. ומה רבות הן הקלישאות המודרניסטיות למיניהן שנחשפות אגב כך בדלותן ובריקנותן! אך לא בחמת - זעם של מטיפה בשער מגלה המחברת את ערוותן, כי אם בשנינה דקה ומשעשעת ובאירוניה ספקנית של אוהבת ספרות ואשת רוח אמיתית. בת הדור הישן היא, כביכול - על פי עדותה שלה. ועם זאת, ואלי משום כך דווקא, יש לה הרבה מה לחדש לבני הדור החדש. ואף יותר מזה: להאיר את עיניהם ולחדד את אוזניהם של רבים בהם, שבלי ספק כהו וכבדו ממהומת הצבעים והצלילים הצעקניים שהתרבות הצרכנית של ימינו שוטפת אותם בהם בלי הפוגות. ובתוך כך פורצת המבקרת עוד ועוד פרצות בגדרות המתיימרות לחצוץ בין "חדש" ל"ישן" - אם מבית, בספרותנו העברית והישראלית, ואם מחוץ, בספרותם של אחרים. מברנר וגנסין ועד אורלי קסטל בלום, מפלובר וולרי ועד "הרומן החדש" ו"החדש חחדש" בצרפת מגלה לנו המחברת את עומק החדשנות אצל ה"ישנים" דווקא, או אצל ההולכים בדרכם, ואת רדידותה אצל מקצת מהחדשים, שלפעמים אין היא אצלם אלא כסות לישן המבקש לבקוע החוצה, ואולי מוטב היה לו הניחו לו לעשות זאת....

5.
6.
7.
8.
9.
10.
11.
12.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ