“התזה העיקרית של הספר היא כי הכשל של הקיבוץ ובעיקר הקיבוץ הארצי, היא באי יכולת התחדשות: רעיונית, ניהולית ואורגנית .
המבנה המכונס של הקיבוץ ובעיקר אירגוני החוץ שלו ( תנובה , אירגוני הקניות ועוד), יצרו חוסר יכולת ורצון להזרים כח אדם רענן , שאינו ממחזר את עצמו בתפקידים,הן מיתוך שורות החברים והן בפתיחות כלפי הקורה מיחוץ לקיבוצים.
נוצר בקיבוצים ריבוד שכבתי של אדמורים, בעלי תפקידים והחברים.
התזה העי”
