“סדרות ארוכות הן נקודה חלשה של הרבה סופרים. בהרבה מקרים הסופר מאבד את התמקדותו בעלילה הראשית לאור כל העלילות המשניות, וחוזר על עצמו כל ספר וספר עם תיאור חוזר של דמויות (לדוגמת סדרת כישור הזמן), בהרבה מקרים הדמויות בסדרה הופכות פחות מעניינות, חוזרות על עצמן והקריאה עליהן הופכת מייגעת (דוגמת סדרת חרב האמת), אף יש מקרים שבהן סדרה לא מאבדת מעוצמתה (אף שעדיין בהרבה מקרים הספר הראשון הוא הכי מוצלח ), כמו”

“רומן היסטורי נחמד. ממש צפוי, אבל הדמויות נחמדות (אפילו אלה הרעים ממש סבבה). חייבת לציין של קול בריטון הסקסי של הקריאן שהקריא את הספר הופך את השמיעה לנחמדה מאוד. בקיצור יצירת מופת זה לא, אבל ספר טוב למי שרוצה הלנוח מספרים עם משמעויות כבדות. אני שבדיוק סיימתי את "לבד בברלין" שלגמרי הטיש אותי מאוד שמחתי לנוח שבוע עם ספר קליל שכזה.”

“סדרות ארוכות הן נקודה חלשה של הרבה סופרים. בהרבה מקרים הסופר מאבד את התמקדותו בעלילה הראשית לאור כל העלילות המשניות, וחוזר על עצמו כל ספר וספר עם תיאור חוזר של דמויות (לדוגמת סדרת כישור הזמן), בהרבה מקרים הדמויות בסדרה הופכות פחות מעניינות, חוזרות על עצמן והקריאה עליהן הופכת מייגעת (דוגמת סדרת חרב האמת), אף יש מקרים שבהן סדרה לא מאבדת מעוצמתה (אף שעדיין בהרבה מקרים הספר הראשון הוא הכי מוצלח ), כמו”

“רומן היסטורי נחמד. ממש צפוי, אבל הדמויות נחמדות (אפילו אלה הרעים ממש סבבה). חייבת לציין של קול בריטון הסקסי של הקריאן שהקריא את הספר הופך את השמיעה לנחמדה מאוד. בקיצור יצירת מופת זה לא, אבל ספר טוב למי שרוצה הלנוח מספרים עם משמעויות כבדות. אני שבדיוק סיימתי את "לבד בברלין" שלגמרי הטיש אותי מאוד שמחתי לנוח שבוע עם ספר קליל שכזה.”