ספר זה מנסה להתחקות אחרי השיטתיות ההגותית של הרב קוק, מגדולי ההוגים היהודים במאה העשרים, דור התחיה הלאומית. הגותו של הרב קוק נכתבה בצורה פילוסופית שירית בלתי סדורה, כמו שהעיד תלמידו: "הוא כתב מתוך עומס רוחני רב, זרמי עיונו שטפו כנהר שוטף, וים מחשבתו גאֹה גאָה, כתיבתו הייתה התפרקות-מה ממטענו המתגבר והולך, העובר על גדות נפשו. לפיכך אין מוקדם ומאוחר בתורתו ואין סדר למשנתו, והרוצה לעמוד על סוף דעתו צר