חברת הילדות שלי התקשרה אלי ותוך התפקעות מצחוק סיפרה ששמעה שכתבו ספר על יונתן מרציאנו ועל מושא אהבתו הסודית על רקע ההתבגרות בעיר התחתית בחיפה ומי יודע אולי גם את ואני מוזכרת בספר.
מיד רצתי לאינטרנט וגיליתי שאכן יש ספר על יונתן מרציאנו, רק שכחמישה עשורים מפרידים בינו לבין יונתן מרציאנו מושא אהבתי הסודית.

יונתן מצריאנו "שלי" היה הכוכב הבלתי מעורער של בית הספר, לפחות בעיניה של ילדה בכיתה ח'. מה ה

ספר מיוחד על נעורים ועל עולה חדש מעיירה קסומה במרוקו, על שנות החמישים הרחוקות בחיפה ועל מדינתנו הטרייה, שצירו נסוב סביב אהבתו של הנער העולה לנערה צברית יפיפיה ובלתי מושגת.
הסיפור עצמו מיוחד, כתוב טוב, רווי בדמויות ססגוניות הרבה נוסטלגיה ואפילו מעט פנטזיה, מזכיר ספרים אחרים בז'אנר, אבל שומר על ייחודיות.

אני דווקא אתמקד במאורע המשמעותי המהווה את הרקע לספר, והוא העקירה מהגלות, שכמעט כל מי שחי באר

מאז ימי "אלף לילה ועוד לילה" רווח בספרות הטריק הפשוט של מציאת מסגרת עלילתית קלושה כדי לחרוז לתוכה המוני סיפורים קטנים, שלא לומר אנקדוטות, שקורות לאורך שנים. לפעמים משתמשים בזה כדי שמכלול הסיפורים יאמר משהו על תקופה או על מקום או על שניהם. לפעמים גם זה לא. אמיר גוטפרוינד, למשל, אלוף בזה. הרומנים שלו הם למעשה אוסף סיפורים קצרים במסווה. כשחושבים מה העלילה, היא פחות או יותר מסתכמת במטבע הלשון של הבן ש

זהו ספר הבנוי במתכונת של סיפורי אלף לילה ולילה. המתאר את דור העולה ממרוקו לארץ ישראל מנתק את שורשיו מתוך אמונה בסוף הגלות ובבוא הגאולה. בעיר התחתית של חיפה, נערה עולה חדש , יונתן מרציאנו , מתאהב בנערה צברית במדי תנועת הנוער. שוקע בחלומות ומתאהב בה. תיאורי החלומות והאהבה שזורים בדמיון אודות גיבורי הסרטים משנות החמישים. מקסים.
יונתן כותב שירה בכמיהה שמושא אהבתו תחזיר לו אהבה. בבית הספר הוא מוכתר כ"

קשה למצוא סופר בעל כישרון שמסוגל לשלב נושאים, סיגנון, בעיות חברתיות, רגשות בערוב ומינון יפה כל כך.
הספר הוא הרבה דברים.
- בבסיסו הוא סיפור העליה המרוקאית (והמזרחית), ההיסטוריה שלה והמיפגש עם הארץ ו"הצבר" המיוצג על ידי נורית, הילדה ההופכת לנערה ואישה.
- אולי הוא היכולת של הסופר לחבר ולהפריד בין מציאות לדימיון, ממשות לסיפור או ממשות לסרטים וקולנוע.
- ואולי זהו סיפור שהרזדה גברית שתפקידו לפתות את

"אם הערבים היו חכמים הם היו כבר מזמן מניחים את הנשק מפסיקים להילחם ונותנים ליהודים כאן להרוג אחד את השני"
אחד מפניני החוכמה של המורה לאזרחות וזה הוא גם המשפט הראשון שעלה לי בראש כסיימתי את הספר משפט שהוא חצי אכזרי חצי מצחיק ומטובל בהרבה מאוד ציניות והומור אבל עדיין מצחיק מעלה חיוך ואקטואלי היום לא פחות משהיה בשנות החמישים ומאוד מתאים לספר ובא לידי ביטוי [גם אם לא באופן ישיר]
כמו במערכון של ארי