גָּח הַיּוֹם הַנּוֹלָד מֵרֶחֶם לֵילוֹ לִהְיוֹת מוּפָז, כָּחוֹל וְצוֹחֵק. עַל מִרְפֶּסֶת הַשַּחַר, בְּראש הָהָר, עָמַדְתִּי פְּשוּטַת זְרוֹעוֹת וַלֵּב, לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו, לְחַבְּקוֹ, לִצְלוֹל בַּכָּחוֹל, לִצְחוֹק אִתּוֹ בְּכָל פֶּה, לְחַתְּלוֹ אֶל אַהֲבָתִי. דבורה קוזוינר משוררת את ארץ אהבתה, ארץ ההר הלבנה, נופיה ואנשיה — ולא רק אותם — מתוך עמידה קיומית נוכח העולם ובלב פתוח מול הבריאה. חמשת שערי ספר מספרים את קורות הימים והחיים של אנשים אוהבים, כואבים, נאבקים, לא נוטשים, מתעקשים, וברווח הצר, בצומת־אי־הוודאות ומול השחר הם יכולים במבט־על לראות את הדרך לכל אורכה ולסגור "מעגלים": "לוּלָאוֹת הַזְמָן מִשְתַרְגוֹת/ זוֹ בְּזוֹ וּפוֹרשוֹת /מַעַגְלֵי חַיִים מְשוּלָבִים/ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶך" בשיר החותם. ספר שהוא שירה אישית כובשת באמיתותה. דבורה קוזוינר נשלחה על ידי משרד החינוך בתום לימודיה בסמינר, מעיר ילדותה ונעוריה תל אביב, לראש פינה, ונכבשה בקסמי הנוף הגלילי והאנושי של המושבה הקטנה בימי ראשית המדינה. היא נישאה לבן המקום ובנתה בראש פינה את ביתה. היתה גננת שנים רבות, מדריכת גננות, מרצה בסמינר ובתפקידים שונים בתחום החינוך לגיל הרך. כתבה ספרי ילדים ויצירותיה פורסמו בעיתוני ילדים, במקראות ובאנתולוגיות. שיריה למבוגרים פורסמו בכתבי עת ספרותיים ובמוספי ספרות בעיתונים. חברת אגודת הסופרים וסומליון. ספריה לילדים: קוצרט בגן , שירי טבע ונוף (1973); הידד הצלחתי, סיפור (1975); יום יום צוחקת שמש, שירי עונה וחג (1993); משקפיים של חלום, שירי חלומות (1996); ציור של שלום, סיפור (1999). ...