"מעטים מדי בימינו מבינים מה זה מאבק קיומי. אנשים מעוניינים עכשיו רק בכסף. מעניין אותם רק איך לעשות כסף ולהתעשר. מי יקשיב לך כשתדבר על מאבק קיומי? גם אתם לא מקשיבים לי. אתם לא מקשיבים למרות ששאלתם." הגנרל זֶנג שָאוֹדוֹנג, בייג`ין, 12 בנובמבר, 2001בשבוע השלישי של אוקטובר 1934, זנג שאודונג בן החמש-עשרה היה אחד מ-86,000 גברים, נשים וילדים מהצבא האדום שהשאירו את הבית מאחור. 18 שנים יחלפו עד שזנג יראה שוב את אמו.באוקטובר 1934 עמד צבא החזית הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסינית הצעירה בפני השמדה, וחייליו נמלטו והתפזרו. בזמן שכוחותיו הלאומניים של צ`יאנג קאי-שק סגרו עליהם להורגם, עזבו 80,000 גברים, נשים וילדים את בתיהם וברחו עם מאו דזדונג אל הלא-נודע. שנה אחת, 6,400 קילומטרים ואינספור קרבות מאוחר יותר, נשארו מהם פחות מ-4,000. מתוך הניצולים התשושים האלו יצמח צבא של מיליונים שיכבוש את סין כעבור 14 שנים – וישנה את ההיסטוריה.אד ג`וסלין ואנדרו מקיואן הם שני עיתונאים בריטים צעירים החיים ועובדים בסין. בשנת 2002 החליטו השניים לצאת למסע נועז בעקבות המסע של הצבא האדום . מטרתם היתה לתעד את חוויותיהם של העדים האחרונים ששרדו את המסע הארוך. הם גילו היסטוריה חיה לכל אורך הדרך, לרבות טיבֶּטים שאת רשמיהם הצנזורה הסינית ניסתה לצנזר. באחד מן השיאים של מסעם הם פגשו את מי שאולי היא בתו האבודה של מאו – גם היא ננטשה במהלך המסע.מסעם הוא גם סיפור של חברות אמיצה בין שני הרפתקנים צמאי-דעת, שעברו יחד מסע רצוף קשיים עצומים, התרגשויות ומבחני חברות.המסע הארוך נשען על עדויות מיד ראשונה ורשמים עכשוויים. הוא עומד בסתירה ברורה לא רק מול הגירסה הרשמית, אלא גם מול טענות שנשמעו בזמן האחרון ולפיהן המסע הארוך היה זיוף. השניים מוכיחים כי המסע הארוך התרחש באמת – גם אם לא כפי שמאו דאג לספר. במהלך המסע הם משלבים את המאורעות ההיסטוריים עם רשמים על חברה בתהליכי שינוי, ומביאים תמונה יוצאת דופן של סין, בעבר והיום....