|
|
|
1.
|
|
הספר מרשומות יריד הקסמים עוסק מצירתם של כמה מגדולי שירת העולם: שארל בודלר, ארתור רמבו, קונסטנדינוס קוואפיס, אוקטביו פאס, ויסלבה שימבורסקה ואחרים. המסות המעמיקות והמפתיעות המכונסות כאן דנות בריבוי פניה של הקמרה השירקז המוררנית, למן המאה ה - 19 ועד ימינו: דיוקנה של פריז מזווית ראייתם של בודלר וואייחו, חדרו של קוואפיס באלכסנדריה, סיור בנוף הגיהנום של רמבו ובפרוזדורי ההיסטוריה של שימבורסקה. בתוך כל אלה תר ספר רענן זה אחר מלים, תהליך בריאתן ומרחב הקדומים שבו הן מתהוות....
|
|
2.
|
|
הספר "לקרוא את דן צלקה" חונך את סדרת "לקרוא את", שרואה אור בהוצאת "אחוזת בית" לקראת שבוע הספר 2011. כל ספר בסדרה עוסק בסופר בולט אחר בספרות העברית לדורותיה. עורך הסדרה, אריאל הירשפלד, גייס כותבים שונים - ממיטב החוקרים ואנשי הספר בארץ - וכל אחד מהם בוחן בספרו את מאפייני היצירה, את מקורות ההשראה ואת סגנונו של הסופר הנבחר. יחד משרטטים ספרי הסדרה - בהם אלו שיראו אור בעתיד - ציר היסטורי-ספרותי שיספק מבט כולל על היצירה הספרותית העברית. סדרת "לקרוא את" נועדה לאפשר לכל הקוראים - חובבים ומקצועיים, תלמידים ומורים, אך בעיקר אלה שלא למדו ספרות - להתוודע אל מנגנונים ספרותיים נסתרים ולחשוף תחבולות ספרותיות ביצירותיהם של סופרים עבריים. מטבע הדברים, כל יצירה מזמינה כמה אפשרויות של קריאה ופענוח, כך שכל אחד מספרי הסדרה הוא בבחינת הצעת קריאה בלבד ביצירותיו של סופר מסוים, ולא הוראה חד-משמעית באשר לאופן שיש להבין אותן. והחשוב מכול: אם סדרת "לקרוא את" תאיץ בקוראים לשוב ולקרוא ביצירותיהם של מיטב הסופרים העבריים, הרי שהוצאת "אחוזת בית" עשתה את שלה. יחד עם "לקרוא את דן צלקה", חונכים את הסדרה החדשה הספרים "לקרוא את אורלי קסטל-בלום" מאת אורי ש. כהן ו"לקרוא את ש"י עגנון" מאת אריאל הירשפלד.
...
|
|
5.
|
|
הזיקות הגלויות והסמויות בין ספרות למוסיקה – קשרי הקשרים בין אמנויות אלה לבין עצמן ובינן לבין העולם – הן שעומדות במרכזו של ספר זה. הספר אינו מבקש להציג לקוראיו פנורמה רחבת ידיים וחובקת כל – איזו שאיפה להקיף את כל סימני השאלה ואת כל סימני הקריאה שצפים ועולים במפגש חידתי ומסקרן זה – כי אם לגעת נגיעות קטנות בנושאים טעונים ורוויים. אלה הן המסות הקצרות המכונות "פרלודים", מסות שאימצו להן למוטו את פסוקו של המשורר הארט קריין: "על פני גדלות מרחב כזה / דרושה פסיעה עדינה". הספר דן גם בשאלות מתחומי הפילוסופיה של האמנות והסוציולוגיה של המוסיקה, ואף עוסק בעולמותיהם של יוצרים ספציפיים – מלחינים, מבצעים, סופרים ומשוררים – שהקשר בין האמנויות נוכח בהם בבירור...
|
|
6.
|
|
"דומה שיותר מכל עקרון סגנוני, צורני או רעיוני המאפיין את המסה, לב לבה אינו אלא ההכרה באפסותה ובגדולתה של הרוח הלומדת את המוות. אמנויות אחרות. מילוליות ולא מילוליות, בדרך כלל אינן עומדות בפיתוי והופכות את הלימוד לקרב - משהו בהן תמיד מנסה לגבור על המוות, לצעוקר לעומת הכליה או לחייך אליה את חיוך הבשר, חיוך השואב את ביטחונו ממעשה היד והלב. לא כך המסה, שאין בה מיוהרת הנצח. הכליה היא מושא התבוננותה, והבלות הדיון היא מסקנתה המתבקשת, כי אין לה תכלית זולת ההתלמדות".
ספר המסות "ציידי הפרפרים של מונמרטר" משוטט בין ערים ממשיות -פריז, ונציה, תל-אביב - למרחבי הספרות והאמנות, בין מחוזות דמיון שלבשו צורה למרחבי נפש שאבדו בזמן. זהו מסע מרהיב, אישי ואוניברסלי כאחד, המזמין את בן התרבות באשר הוא לקחת בו חלק.
...
|
|
8.
|
|
הספר "המוסיקה של המהפכה" הוא ניסיון ראשון לבחון יסוד מהותי, שלא הוברר עד כה, ביצירתו של נתן זך – מקום המוסיקה בעולמו. בשני מובנים תסייע בחינה זו להבין את מניעיה של המהפכה השירית שחולל זך ואת תהליך השתלטותו על קנון השירה העברית: מצד התהליך הפנים-יצירתי של יצירתו, ובמובן החברתי-פוליטי המשתמע מקריאת שיריו ומאמריו כטקסטים שנכתבים במרחב תרבותי מוגדר – החברה הישראלית של שנות החמישים והשישים.
מתוך התבססות על ניתוח מפורט של שירים רבים משל זך ועל בדיקת כתביו העיוניים, מבקש ספר זה לתאר את מערכת היחסים הדיאלקטית עם "הניגון" האלתרמני ככוח מניע, שהעימות הנמשך עמו הִפְרָה את שירתו של זך בשלב הראשון והמכונן של יצירתו (1955–1966).
אורי הולנדר פרסם ספרי שירה, תרגום, מסה ומחקר, ביניהם "פרלודים" (מסות על ספרות ומוסיקה, מוסד ביאליק 2013) ו"ציידי הפרפרים של מונמנטר" (מסות על ספרות, נהר, 2016). הספר הזה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור שלו, שנכתבה באוניברסיטה העברית....
|
|
9.
|
|
קֵיסָר
כְּשֶׁחָתַם נִירוֹן קֵיסָר עַל גְּזַר-דִּין מָוֶת
נָהַג לוֹמַר, עַל פִּי הַמְּסֻפָּר:
"הַלְוַאי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי קְרוֹא וּכְתוֹב".
אִם יַעֲלֶה בָּאוֹב
יוֹרֶה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל כְּלוּב הָאֲרָיוֹת.
המשורר, המוזיקאי וחוקר התרבות אורי הולנדר משיק את ספר שיריו השלישי, לאחר שתיקה שירית של כעשור. זהו ספרו האינטימי ביותר של הולנדר, המציג קול אישי, נע ונד בעולם, ואגב כך בוחן את מרחב הנשימה של השיר הארוך – הפואמה רחבת הממדים – במאה ה-21.
הספר כולל חמש פואמות שסובבות כולן סביב שאלות הקיום הגדולות – מוות ולידה – ואף דן במקומה של השירה העברית, שדינה לצאת "מגופה המפרכּס של ישראל" ולשוב להיות נוודית.
...
|
|
10.
|
|
דווקא אליטה! עוסק במה שרבים מאבירי התרבות ורוזניה חוששים לעסוק בו, ממעטים להזכירו או דוחקים לפינות מחשבה צדדיות. בדרכו המשועשעת ובה בעת המושחזת בוחן הספר מוסדות תרבות שונים ואמנים ויוצרים מסוימים — מכאן ולא מכאן — ותוהה אם הדבר החשוב חשוב יותר מהדבר הלא חשוב. בחינה זו אינה נרתעת, למשל, מן הקביעה שהדרתם של יוצרים מסוימים ויצירות מסוימות עשויה להיות מוצדקת, מן הרעיון שמוסד התרבות משמר לא יותר ממראית עין של תרבות ומן הצורך להצביע על עובדה פשוטה: התרבות לא היתה ולא תהיה נחלתם של "אנשים כמוני וכמוך" אלא של מתי מעט, אליטה. ומיהם הזכאים להתהדר בתואר זה, אליטה? תשובות אפשריות לשאלה זו צפות ועולות בין המסות המעמיקות, העשירות והישירוֹת המכונסות כאן.
ספריו הקודמים של אורי הולנדר: עולם על גב עולם (אפיק, 2018), המוסיקה של המהפכה: נתן זך 1966-1955) מוסד ביאליק, 2017), ציידי הפרפרים של מונמרטר (נהר ספרים, 2016), הצליל הפוליטי (עורך: אורי הולנדר, רסלינג, 2016), פרלודים (מוסד ביאליק, 2013), לקרוא את דן צלקה (אחוזת בית, 2011), דיוקן בקצה החשכה: על שירת ישראל הַר (קשב לשירה, 2007), ימי הקונסרבטוריון התל אביבי (קשב לשירה, 2007, בצירוף תקליטור), הפסנתר הנודד (קשב לשירה, 2005), מרשומות יריד הקסמים: מסות על שירה (קשב לשירה, 2003)....
|
|
11.
|
|
ים בעל חלומות כולו מתרחש במרחב שבין חלימה בהקיץ ובין מציאות, מרחב שבו הזמן נמתח קדימה ואחורה, עד שהוא מאבד ממשמעותו. בשפה ציורית הולנדר מושך אותנו אל מצולות תודעתה של המספרת, ומותיר אותנו לשאול - מה היא המציאות?
#אווירתי#אקזסטנציאליסטי#בדידות#הרהורים#מסתורין#ניכור...
|
|
