אבירמה גולן

אבירמה גולן

סופרת

אבירמה גולן (נולדה ב-23 בינואר 1950) היא עיתונאית, סופרת, מתרגמת ואשת טלוויזיה ישראלית.

גולן נולדה בגבעתיים ב־1950. אביה היה מחלוצי העלייה הרביעית ואמה באה מבית חרדי. בילדותה למדה בתל אביב בבית הספר "יבנה", ולאחר שעברה המשפחה לירושלים סיימה את לימודיה בגימנסיה העברית "רחביה". את שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד דרום. לאחר שהשתחררה מצה"ל שיחקה תקופה קצרה בתיאטרון והשתתפה במחזמר "עיר הגברים" על פי סיפורי דיימון ראניון, שממנו התפרסם מאוד השיר "פנקס הקטן" ששר ששי קשת, ובו שרה גולן את הצד הנשי – "הוד מעלתה". ב־1970 שיחקה בסרטו של מנחם גולן, "לופו", וב-1973 שיחקה את תפקיד סופי ב"שעיר אחד לעזאזל" מאת נסים אלוני בתיאטרון הקאמרי.
למדה ספרות כללית באוניברסיטת תל אביב בין 1972 ל־1975 והתמחתה בתרגום. בעשור שלאחר סיום לימודיה תרגמה כ־20 ספרים מאנגלית. בסוף שנות ה-70 הייתה אחת התסריטאיות של תוכנית הטלוויזיה "מה פתאום?!".
בין 1983 ל־1987 למדה לשון וספרות צרפתית בפריז וכתבה טור שבועי במוסף "דבר השבוע" של העיתון "דבר". מ־1987 הייתה חברה במערכת "דבר" והצטרפה ל"הארץ" ב־1991. מאז 1996 הייתה חברה בהנהלת מערכת העיתון וכתבה בו מאמרי פובליציסטיקה, בעיקר בנושאי חברה ומגדר.
בשנת 1996 תרגמה אבירמה גולן את הספר "מדלנה" מאת לודוויג במלמנס.
הנחתה את תוכנית הטלוויזיה "בקריאה ראשונה", ששודרה במסגרת שידורי הטלוויזיה החינוכית.
בדצמבר 2004 ראה אור רומן ראשון שלה – "העורבים". בפברואר 2008 ראה אור הרומן השני שלה – "סימני חיים". שני הספרים הופיעו בסדרת "הספריה החדשה".
באפריל 2008 עברה עם בן זוגה שמוליק שם-טוב להתגורר בשדרות, משם דיווחה בבלוג "השקד 12, שדרות", באתר "הארץ".
במאי 2012 פרשה מעיתון "הארץ" מונתה למנהלת המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בבת ים.
בינואר 2015 הוצבה במקום ה-80 ברשימת מפלגת מרצ בבחירות לכנסת העשרים במרץ 2015.
(מתוך ויקיפדיה)
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (44):
ספרות ילדים, רוצה לקרוא, למכירה עד 20 ש'ח, הספרייה העברית בברלין, ספרות מקור-[נ] למכירה, ביוגראפיה ואוטוביוגראפיה למכירה, נקרא בעבר, שידה-ע-ש-ג, ספרים שקראתי ואהבתי, הספרים שבעז זוכר שהוא קרא, ה-wish list של התולעת..., רשימה, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי ב2011, רותם , משלוח 1, ספרים שאני אקח מהסיפרייה ונראה לי חובה לקרוא אותם, ספרים שקראתי, ללל, עוד ...
1.
גלי היא ילדה קטנה שגרה על גג גדול מול הים. כשהרוח נושבת, גלי מפריחה בועות סבון נוצצות וזוהרות, שעפות ומתגלגלות אל העולם הרחב. לאן יגיעו בועות הסבון של גלי? ומה הן יספרו לה כשיחזרו ממסען?...

2.
דפנה יודעת בדיוק מה היא רוצה. היא רוצה חתול. קצת שחור וקצת לבן, קטן-קטן, עגלגל ושמנמן, עם אף ורוד ומיאו דקיק, שקוראים לו לקיק. אבל כשדפנה פוגשת חתול כזה בדיוק, הקסם לא קורה, והאהבה לא ניצתת. כל בני המשפחה ממשיכים לחפש לדפנה חתול כזה בדיוק ליום ההולדת, ולבסוף מצפה לכולם, וגם לקוראים, הפתעה גדולה. סיפור מתוק ושופע הומור על דרכיו הנסתרות של הלב. אבירמה גולן, עיתונאית, סופרת ומתרגמת, כתבה ותרגמה ספרי ילדים רבים, בהם ספרה עטור השבחים בועות הסבון של גלי ותרגומה החדש לפו הדב של א"א מילן. שני ספריה למבוגרים, העורבים וסימני חיים, זכו לביקורות נלהבות והיו לרבי מכר. רעיה קרס, מאיירת, מעצבת ואני מטורית. היא זכתה בפרס יוסי שטרן על הישגים גבוהים במיוחד בתחום האיור, ועבודותיה הוצגו בתערוכות ובפסטיבלים בארץ ובעולם....

3.
גם בקריאה חמישית, בתהליך ההכנה לדפוס, הוסיף הרומאן הראשון של אבירמה גולן, 'העורבים', להפתיע אותי בפרטיו ולעורר בי השתאות מול גודל ההישג. אין כאן קול חדש, מבטיח, וגם לא קול בשל - אלא פשוט רומאן ישראלי - לעילא, שמלווה אותי כבר ימים רבים, ולהרגשתי, מעפיל בבת - אחת אל לב הקאנון. דומה שלמי שיקרא אותו יהיה קשה לחשוב, מכאן ואילך, על משפחות בארץ הזאת מבלי לשאול לעצמו, כמטאפורות, כמה מדמויותיו - דמויות חיות מאוד, שלכל אחת מהן אינדיבידואליות משלה, ועם זאת הן מעוררות להתמיד בתהייה על המשותף שמניע אותן. הספר נראה תחילה כרומאן שפורש לסירוגין שתי עלילות לא - קשורות. אחת עיקרה על רקע ישראל של שנות ה70 - ', ובמרכזה ז'ניה, ילידת 1919, שבאה מגבול אוקראינה - פולין (ועימה, בעלילה, בעלה ובנה ובתה). ואילו במרכז העלילה האחרת, שההווה שלה ב1999 - , עומדת דידי, ילידת קיבוץ, נשואה, אם לבת, עוזרת - הפקה בטלוויזיה, אולי אשה שנוטה להתבלבל בין מציאות לדמיון. בתום שיפוץ בדירתה (60,000 דולר), חודרת אליה ההכרה שחיי - המשפחה שלה כבר מזמן בקועים. מה הקשר בין שתי הנשים הללו, השונות זו מזו בכל היבט אפשרי? לאורך רוב הספר נראה שלפחות בין שתי העלילות שלהן אין שום קשר שיוכל להפוך אותן לעלילה אחת. אף שציידי הפרטים הקטנים יוכלו למצוא בשתי העלילות שפע פרטים צדדיים, 'לא - מהותיים', דומים. אפילו שמות משפחה (ניר מול פלדמן/שדה). הכוח של הסיפר של גולן טמון, בין השאר, ב"מבעים המשולבים" הווירטואוזיים, המתמשכים בהגשה של כל אחת משתי העלילות. המספרת מסגלת לעצמה בכל אחת מהן את האקלים הלשוני והמנטלי של הדמות המרכזית, מטמיעה את הדמות בלשון המסירה שלה. והתהום בין שתי העלילות מתגלה איפוא גם בזה, בסגנון. ההתלכדות תבוא במפתיע. העורבים, שחייהם בגבולות נחלתם נצפו בסבלנות בעלילה האחת, יובילו לסיום דרמטי דווקא באחרת, ויספקו רשת של מטאפורות לשתיהן. וגם ז'ניה, שב1999 - היא כבר אלמנה, ואם שכולה 25 שנה, וסובלת מפרנויה חריפה - תחדור בסוף אל לב העלילה של דידי. מה בסיפורה הובא מטעמה של המספרת "הכל יודעת", ומה נטווה, על סמך ארבעה עמודים של תחקיר יבש, במוחה ההוזה של דידי? הלוא האשה הזאת הבחילה אותה באופן קיצוני? האם זה משום שהיא וריאציה מוקצנת, גרוטסקית, שלה - עצמה ? של הישראלית ילידת הקיבוץ ? אפשר לראות ברומאן הזה ספר על הלבד הנשי בעומק הקן המשפחתי, במוקד הזוגיות וההורות המגוננת. ספר על השתיקות הגדולות במשפחה, מעבר לכל הדיבורים שאינם דיבור. ספר על נשים שכולן תרות אחר שליטה על גברים חלשים, וזו נשמטת להן. ספר על בני - זוג שכל אחד מהם מחמיץ את האחר משום שחיפש בו רק תחליף - מתקן לאם קשה או מכאיבה. נקמת הדורות הגדולה היא בכך שהכל חוזר בדורות הבאים. העורבים מתמידים עם אותם בני זוג לאורך השנים, ואינם חורגים מגבולות הנחלה. אבל המטאפורה ההולמת ביותר את הספר תבוא דווקא ממי שמתגלה במפתיע כזר בקן ; מן הביצה הערמומית שיבקע ממנה, בין הגוזלים של העורבים, הבן האסופי, בנה של הקוקייה. הוא ימהר להתרחק מן הקן בדרכו אל המרחק הבלתי - נודע, אך יחוש את המשיכה הלא - מוסברת לחזור לקן בשנה הבאה, כדי להעמיד בו את הדור הבא. אבל גם הפרנויה של העורבים מסביב לצאצאיהם - שלהם, אם נשמטו מן הקן, היא מטאפורה הולמת. הלוא היא שתפיק, בסופו של דבר, את "הקליק" המלכד של הספר....

4.
בששת הימים האחרונים של שנת 1999 שוכב פרופסור אלי ענבר, מהחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל-אביב, מחוּסר-הכרה במחלקה לטיפול נמרץ, לאחר שנפצע בתאונת-דרכים. מבחינת מצבו הגופני הוא כבר היה אמור להתעורר, אך דומה שהוא מסרב לחזור לחיים. אין לדעת אל-נכון מהם קרעי התמונות שמבליחים בדמדומיו, ומה מדברי האחיות ובני-משפחתו, שמדברים אליו, הוא קולט; אך תוך כדי כך עוקבים הקוראים אחר חייו לאחור, מן הרגע שבו נפרדה ממנו בת-זוגו האחרונה, אל הפגישה הראשונה שלהם, אל גירושיו מאשתו אם-תאומיו, אל נישואיו איתה, אל ההיכרות ביניהם, ועד לימי הנעורים והילדות. ההתבוננות הפסיבית, חסרת-האונים, של אלי בחייו – אם הוא אכן מתבונן בהם עכשיו – רק מעצימה את האופי הפסיבי שהיה להם ממילא. פרט לקריירה המזהירה שלו, התרכזו חייו סביב כל הנשים שהיו לו, וסביב הנשים שהיו לו ביניהן ובמקביל להן; אך מסתבר שנסחף כמו אצה בזרמים. כביכול, הוא לא החליט כלום בעצמו, נשים החליטו בשבילו והוא היה עבד לגחמותיהן. נראה שכל ימיו חתר בכפייתיות ליצירת רגעים של 'ריצוי וחזרה': נשים שיכעסו עליו, יעמדו לנטוש אותו, יתנצלו על כך, יסלחו לו ויחזרו וירעיפו עליו חום, ויבקשו להתחיל מהתחלה – וזה המבחן העליון לאהבתן. בהומור ובתנופה מעצבת גולן את הסצנות הללו. אמו של אלי, גרַסיה, שנולדה ביוון, היא אשה ססגונית, אנרגטית ושנונה, מצחיקה עד דמעות, שכל הקוראים יאהבו. והיא הדמות הדומיננטית בחייו, הראשונה בין המולכות על גורלו בסתר. הוא קשור אל החום האימהי הכמעט-אירוטי שבו היא מסוככת עליו, אך גם חוֹוה אותה כאם נוטשת, שמסתירה ממנו דבר-מה ומעוררת בו אי-אמון. הכל מוליך אל היום השישי, אל פסגת הספר שבה מתקלפים חייו של אלי אל ראשיתם. בשילוב מבריק לפנינו ספק שברי תודעה של אלי, זרויים בזיכרונותיה של אמו שהיא שיננה לו עוד כשהיה תינוק ולא הכל הבין; ספק סיפור חדש שתודעתו המתעוררת מייצרת ומשלימה, על מצבים שלא נוכח בהם; ספק טקסט של מסַפֶּרת-הספר, שיותר משהיא כל-יודעת, היא משערת ומציעה. כך וגם כך מכוּנן כאן בשביל אלי סיפור-עצמי חדש, ונוצרת לו זהות חדשה. אליקו לא הובא משום ים, והוא לא רק תינוק של אמא. אמו – שמתה שלושה שבועות לפני התאונה שלו – שולחת אותו בחזרה אל החיים, ואליקו שייפלט אליהם אולי יוכל לתקן את התיקון שהיא לא העזה. 'סימני חיים', הרומאן השני של אבירמה גולן, הוא קפיצת-מדרגה גדולה בכתיבתה. החיוניות השופעת של הדמויות ושל הטקסט מקנה לספר מקום בשורה הראשונה של הרומאנים שהצטרפו לספרות הישראלית בשנים האחרונות....

5.
לפני השינה, כששוכבים במיטה, הראש מתמלא במחשבות מושרות: על איך שמרגישים כשרוצים חבר, על איך שלפעמים מתגעגעים להורים, על חלומות מוזרים שחולמים בלילות... שישה סיפורים קצרם לילדים, פרי עטה של אבירמה גולן, המתארים ברגישות ובדיקנות את החלומות, הפחדים, הפנטזיות ומשחקי הדימיון המאכלסים את עולמם הפנימי של ילדים. זוהי מהדורה מחודשת של גמדצוב, ספרה הראשון של גולן, שיצא לאור לראשונה לפני עשרים ושבע שנה וזכה להצלחה רבה....

6.
שני קולות של שתי נשים מספרים לסירוגין את 'אשה זרה'. האשה האחת היא מלי נוסבאום, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים – פרקליטה בכירה, המופיעה לאורך הספר כתובעת בפני הֶרכב של שלושה שופטים בבית-המשפט המחוזי, במשפטה של אשה שלטענת התביעה רצחה את בעלה בכוונה-תחילה. קטעים של הדיון המשפטי ותהפוכותיו מלווים את עלילת הרומאן. האשה האחרת היא סלאבה סֶמיוֹנוֹבה, עוזרת-הבית האוקראינית של מלי, אשר מלי אינה מעלה על דעתה שאינה עולה חדשה יהודייה מרוסיה, אלא עובדת זרה לא-חוקית, שעזבה מאחוריה תינוקת ולא ראתה אותה כבר שש שנים. האשה הציורית הזאת, שחיה בארץ בהוויה מוכחשת ושקופה, חולמת לזייף את זהותה ולהפוך לישראלית, ובינתיים היא פוקחת לעבר מלי עין אירונית-אמפתית, ובסגנונה הייחודי, המשעשע והמפעים, היא יודעת להבין את מלי אולי יותר מכל אדם אחר. מלי, שבעיני העולם היא ודאי אשה מצליחה, פרפקציוניסטית ונוקשת-עקרונות, נאלצת להתמודד עם הפער שבין עקרונותיה לבין מה שקורה בחייה "לא במתכוון", מה שלא רצתה שיקרה ולא ידעה כיצד הוא קורה – כלומר, עם פרשיית האהבים החשאית שלה עם השופט הנשוי היושב מולה כאחד משלושת שופטי ההֶרכב. בסדר "המופתי" של חייה לא ברורה לה האהבה הזאת, שאין לה בה שום שמחה, והיא מרגישה בה "כמו ילדה שהציתה אש בארון הבגדים של הוריה ומתענגת על יפי הלהבה". המשבר מתחולל בשלהי מבצע "עופרת יצוקה": דווקא הניצחון של מלי בערכאה הראשונה, המקבלת פה אחד את גרסת התביעה שהנאשמת רצחה את בעלה בכוונה-תחילה, נכרך בהתמוטטות עולמה הפנימי של הפרקליטה. מה שיקרה לה ייאלץ אותה להכיר בכך שבני-אדם בקושי יודעים מה כוונותיהם, וכי ערפל סמיך עוטף את הכוונה גם בעיני האדם-הפועל עצמו. ובדיוק במקביל מתמוטט גם העולם האשלייתי של סלאבה, הנאלצת לחזור ולדבוק בעולמה הישן. עלילותיהן של שתי הנשים המספרות את הרומאן אנאלוגיות במידה רבה, מבלי שהן מודעות לכך, ואת חייהן מטלטלות שאלות של זהות, נאמנות, אהבה, יחסים בין אמהות לילדיהן והצורך להתפייס עם משהו בעברן. בסופו של דבר יתהו הקוראים מי מן השתיים היא "האשה הזרה". 'אשה זרה' הוא הרומאן השלישי של אבירמה גולן....

7.
פגישות עם שלוש - עשרה נשים שונות, ורחוקות זו מזו, פרופ' למיסטיקה , דוגמנית צמרת, ערביה ישראלית - פלשתינאית, אשת - רב, פלחמ"חניקית לוחמת ומנהיגה צעירה מעיירת פיתוח - אלו ואחרות נשאלות כאן שאלות אישיות, קשות ומעמיקות ומשיבות בגילוי לב החושף עולמות פנימיים מרתקים. חלקי - תמונה אשר מצטרפים יחד להוויה המורכבת, רבת הפנים, ששמה אשה בישראל. פסיפס סוער ורוגש של זכרונות ותקוות, שמחה וצער, כעס וחרטה, מפי הנשים המספרות על עצמן....

8.
9.
אבירמה כתבה את ספר הילדים בועות הסבון של גלי(2006), לבתה גלי ואת ספר הילדים החתול שדפנה רוצה(2008) לבתה דפנה. את ספרה החדש נעמי ואפרוח לא היא מקדישה לנכדתה הראשונה, נעמי (היום בת שלוש), הקרויה על שם אמה של אבירמה. בַּבֹּקֶר נָעֳמִי קָמָה, מְצַחְצַחַת שִׁנַּיִם, אוֹכֶלֶת אֲרוּחַת בֹּקֶר וְהוֹלֶכֶת לַגַּן. וְאֶפְרוֹחַ? לֹא! נָעֳמִי בּוֹנָה מִגְדָּל מִקֻּבִּיּוֹת, מַאֲכִילָה אֶת הַבֻּבּוֹת, מְצַיֶּרֶת, מְנַמְנֶמֶת. וְאֶפְרוֹחַ? לֹא! בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם אָרֹךְ נָעֳמִי חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, מִתְרַחֶצֶת וְהוֹלֶכֶת לִישֹׁן. וְאֶפְרוֹחַ? גַּם אֶפְרוֹחַ יָשֵׁן? אבירמה עבדה על הספר עם המאיירת רעיה קרס ולדבריה היא אמרה לה "אני כתבתי את הסיפור על נעמי, את תציירי את הסיפור על האפרוח". ובאמת, הספר מביא שני סיפורים כשהוא מתאר יום בחייהם של שני קטנטנים, ילדה ואפרוח, ומביא במילים ובתמונות חוויות ילדות נפרדות אך גם משיקות. ...

10.
פו הדב הספר המלא-תרגום אבירמה גולן / מילן אא פעם אחת, לפני ימים רבים מאוד, ביום שישי שעבר בערך, פו הדוב חי לו לבדו ביער..." סיפורי פו הדוב מאת א"א מילן ראו אור ב-1926 ומאז כבשו את דמיונם של מיליוני קוראים ברחבי העולם. דורות של ילדים יצאו עם פו, חזרזיר, איה וקנגה להרפתקאות ילדות בלתי נשכחות. דורות של מבוגרים תהו על סוד הקסם של פו הדוב – ספר ילדים שהפך לאחד מנכסי התרבות בכל הזמנים. פו הדוב ראה אור בעברית לראשונה ב-1945 בתרגומם של ו' ישראלית וא"ד שפירא. תרגומה החדש של אבירמה גולן, מלווה באיורי הצבע המקוריים של א"ה שפרד, זכה בשבחי הביקורת והפגיש אלפי קוראים חדשים עם יצירת המופת של א"א מילן. "תרגום קריא, קולח ושופע המצאות מבריקות." חוי ויניצה, מעריב "עברית מוקפדת, מצטחקת ומתגלגלת. תענוג לעין ולאוזן." גלית לוי, הורים וילדים "לשון התרגום החדש צלולה ובהירה, נקייה מהתחכמויות, מכבדת את המקור... יש תשומת לב לכל מילה, לכל משפט... יש התייחסות רצינית לילד הקורא כצרכן תרבות, שמגיע לו הטוב ביותר." יהודה אטלס, הארץ ספרים ...

11.
12.
13.
״בְּיוֹם רִאשׁוֹן הוֹלְכִים לְטִיּוּל בַּפַּארְק. אֵלָה לוֹקַחַת בִּיסְקְוִיטִים וְתוּת וּמַיִם בְּבַקְבּוּק. וֶאֱגוֹז. לְמִי? לִסְנָאִי. כִּי אוּלַי יָבוֹא סְנָאִי.״ אֵלָה רוֹצָה מְאוֹד לִפְגּשׁ סְנָאִי, וּבְכָל יוֹם הִיא שָׂמָה בַּתִּיק שֶׁלָּהּ מַאֲכָלִים טְעִימִים בִּשְׁבִילָהּ וּבִשְׁבִילוֹ. אֲבָל בַּדֶּרֶךְ תָּמִיד מְחַכִּים לָהּ בַּעֲלֵי חַיִּים אֲחֵרִים, וְכֻלָּם כָּל כָּךְ רְעֵבִים! אוּלַי יָבוֹא סְנָאִי — סִפּוּר עַל יַלְדָּה קְטַנָּה וּנְדִיבָה עִם כּוֹחַ רָצוֹן גָּדוֹל וְשֶׁפַע שֶׁל סַבְלָנוּת — הוּא סִפְרָן הַמְּשֻׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הָעִתּוֹנָאִית, הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּתַרְגֶּמֶת אֲבִירָמָה גּוֹלָן וְהַמְּאַיֶּרֶת רַעְיָה קָרָס....

14.
15.
16.

כמה מסכות אנחנו עוטים על פנינו במשך היום? בדרך כלל בעבודה אנחנו משדרים רצינות - אלא אם פצחנו בקרירה של ליצן - בסופר אנחנו ממהרים כדי שכולם י... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
שתי נשים - השקופה הדומיננטית והדומיננטית השקופה, שני סיפורים שנשזרים זה בזה, בהתחלה רק בכרונולוגיה ומאוחר יותר גם בעלילה עצמה. אהבתי מאוד... המשך לקרוא
ספר שעורר בי סקרנות רבה, במיוחד לאור העובדה שאני אישית אוהבת את אבירמה גולן, אבל האמת היא שדיי התאכזבתי. הסיפור כתוב לעיתים בצורה טרחנית ו... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ספר יפה, במקומות מסויימים יש בו גם שורות חכמות במיוחד, אך באופן כללי יש בו מן הקלישאתיות, אולי אפילו ילדותיות. ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ספר לא ארוך אך חביב. ההתחלה סחפה, אחכ היה פושר והסוף מעניין. כתוב בצורה מעניינת, בשני קולות של עורכת דין ושל העובדת הזרה שעובדת בביתה ובנוס... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
רומן קצר על מציאות חדשה של עובדים זרים... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ