ספר זה עוסק בשינויים שחלו בטלוויזיה בשני העשורים האחרונים. זו הפכה ממערכת מקומית ולאומית, לעתים מונופוליסטית, למערכת אזורית, בינלאומית וגלובלית. תהפוכות אלה הואצו גם מההתפתחות הטכנולוגית המהירה בתחום הלווינים והכבלים, שהשתלבה בניצחון התפיסה של כלכלת שוק חופשי. התוצאה היא ביטול מגבלות טווח השידור ומספר הערוצים הפנויים ובמקביל מסחורה הגובר של הטלוויזיה ושבירת מונופול המדינה במקומות שבהם התקיים. להתפתחויות הללו יש כמובן השלכות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בכל מדינה בעולם, כמו גם על חיי הפרט. בספר זה נעשה ניסיון לנתח את התופעות החדשות בתחום התקשורת, להבין את השינויים הדרמטיים שחלו במערכות השידור בעולם ולעמוד על כמה בעיות עקרוניות שנוצרו כתוצאה מהם. כמו כן עולות לדיון סוגיות הקשורות לדגמים השונים של מערכות שידור, למהותה של התרבות הטלוויזיונית האוניברסלית, למתח שבין השידורים הגלובליים למקומיים, לטענות על האימפריאליזם התרבותי של המערב, להשפעת השידורים של ערוצי החדשות הגלובליים על הקברניטים - בעיקר בעיתות משבר, ולשינויים הנובעים מהכניסה לעידן הדיגיטלי.   ארנון צוקרמן היה שותף להקמתה של הטלוויזיה הישראלית ובשנים 1979-1973 היה מנהל הטלוויזיה. מ־985ו הוא נמנה עם סגל אוניברסיטת תל־אביב וכיהן בה כדיקן הפקולטה לאמנויות וכראש החוג לקולנוע ולטלוויזיה. בשנים 1996-1991 היה פרופ׳ אורח וראש הקתדרה לשידורים בינלאומיים באוניברסיטת ניו־יורק. ב־996ו מונה על־ידי ראש הממשלה לעמוד בראש ועדה לבדיקת השידור הציבורי בישראל, וזו הגישה את המלצותיה לממשלה בשנת 1997....

זר מכאן מתאר את סיפורו יוצא הדופן של ארנון צוקרמן (נו' 1934), שהוא גם סיפורה של תקופה, עדות של בן־הדור. צוקרמן מספר בקול אמיץ על נתיב חייו המקצועיים מילדותו בחיפה היהודית־ערבית, שירותו בחיל הים, דרך ניהול הטלוויזיה. בהמשך עשה דרכו באקדמיה באוניברסיטת תל אביב, ובאוניברסיטה של ניו יורק (NYU) ועד נשיאות בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בשנות האלפיים. צוקרמן ניהל את הטלוויזיה ממלחמת יום הכיפורים (1973), כשמילאה תפקיד מרכזי בתיווך החזית לעורף, ועד לחתימת הסכם השלום עם מצרים (1979) – אחת התקופות הסוערות בתולדות המדינה ומילא תפקיד מכריע ביצירת כלי תקשורת בועט הנלחם על עצמאותו ומסרב להיות נגוע בפוליטיזציה. הייתה זאת התקופה המפוארת בתולדות הטלוויזיה: עם סאטירה נוקבת – ניקוי ראש, משדרי חדשות וענייני היום רחבי יריעה, עם מדגם הבחירות הטלוויזיוני הראשון ב־1977 שבישר על המהפך הפוליטי, סיקור ביקור סאדאת ותהליך השלום עם מצרים. בכל הארגונים היוצרים אותם ניהל היה צוקרמן "מכאן" – בעין הסערה ורגליו יציבות על הקרקע, אך גם "זר" – איש מבחוץ, לא אמן ולא יוצר, אך תמיד משרת של העניין הציבורי הרחב. איכותם של ארגונים יוצרים נקבעת על ידי מידת החופש הניתן בהם לעובדים היצירתיים. כאן הייתה עוצמתו של צוקרמן וזו אמנותו....