יוסף ליכטנבום נולד בווארשה, פולין, בכ"ט באייר תרנ"ה, 23 במאי 1895. למד ב'חדרים', בבית המדרש למורים עבריים בחארקוב (1914־1918) ואחר-כך במוסקבה היה בין ראשוני חברי "הבימה". עלה ארצה ב-1920 אך שהה תקופות ארוכות וקצרות יותר של עשייה בגרמניה (1922־1924), פולין ועוד. כל השנים בעבודות ספרותיות. בשנים 1931־1932 שימש מזכיר מערכת 'מאזנים'. החל לפרסם שיריו בקובץ 'נתיבות' (תרע"ג) ומאז ב'הצפירה', 'העולם', 'התקופה', 'העם' וכמעט בכל העיתונים והאכסניות הספרותיות בארץ במשך כל השנים. כן פירסם מסות על סופרים וספרים בתחומי הספרות העברית והכללית וכן תרגומי-שירה ופרוזה מספרות העולם. היה חבר מערכת 'הארץ' וסופר-עורך בהוצאת טברסקי. ספרו "עמרים חדשים" זיכה אותו בתש"ך (1960) בפרס ברנר לספרות יפה ולדברי ביקורת. יוסף ליכטנבום נפטר בתל-אביב בי"ח בסיון תשכ"ח, 14 ביוני 1968.
