בין הדמויות הבולטות בהנהגה הלאומית בישראל, בנימין פואד בן - אליעזר עשה את הדרך הבלתי - אפשרית מכולן: ילד בן 13 שחצה בחשאי את הגבול לאיראן, בעלותו לבדו מעיראק לישראל; נער מעברה קשוח שיצא לעבודה ורכש את השכלתו בערבים; לוחם בגולני, שפיקד על סיירת מובחרת והגיע לצמרת הצבאית; חבר מפלגה קטנה שהצטרף למפלגת העבודה וכבש אותה בסערה, ושר הביטחון שידע להיאבק בטרור ובו - בזמן לפתוח נתיבים למו"מ מדיני. לא נסחף עם הזרם, תמיד נגד הסיכויים, יודע מתי לבצע נסיגה טקטית כדי לא לשבור את הכלים - ומנצח בסופו של יום. כך גם היום, כשהוא נאבק נגד יריבים מבית ומחוץ על הנהגת המפלגה ועל שינוי סדר העדיפויות הלאומי. התכונה הבולטת של בן - אליעזר היא האומץ האישי. הוא הוכיח זאת בשדה הקרב כאשר הוביל את סיירת ' שקד ' במלחמת ההתשה, כאשר הבטיח את הביטחון בגבול הצפון, וכאשר ערך את הביקורים החשאיים הראשונים בביירות הבוערת. כאיש סודו של יצחק רבין טס פואד ב- 1993 למטה ערפאת בתוניס, תחת מעטה כבד של סודיות. " אני מביט מן המטוס אל חבורת מקבלי הפנים ודולי אשתי שואלת אותי מי אלה האנשים האלה? אני מביט בהם אחד-אחד ואומר לה, אלה מגורשים שלי, מחכים לי למטה בכניסה... " ערפאת באותה פגישה, האשים את פואד: " היחידה שלך 'שקד' חיסלה 250 פלסטינים... " פואד לא נותר חייב: " אתה רוצה שאתן לך את רשימת היהודים שאתה הרגת? הרי באנו לכאן כדי לדבר על שלום. " ולמרות הפתיחה הזאת, הוא אופטימי בשובו ארצה: " אמרתי לרבין שהתחושה שלי היתה שהם 'מבושלים' למהלך הבא... מכאן ואילך החל המשא-ומתן החשאי צובר תאוצה לקראת סיכום. בממשלה הצביעו 16 בעד ושניים נמנעו. הכנסת אישרה את הסכם אוסלו ברוב של 61 נגד 50. " מאז ועד היום ממשיך פואד בדרכו: יד אחת אוחזת ברובה, לקדם כל פורענות, יד אחת מושטת לשלום....