יצחק גנוז (גנוזוביץ') חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.
נולד בו' בשבט תרפ"ז, 9 בינואר 1927 בעיר לידא (כיום בבלארוס). למשה ויהודית גנוזוביץ. למד וקיבל חינוך עברי בבית ספר 'תרבות'.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאסר אביו, מורה עברי, על ידי ה- נ.ק.וו.ד בגלל פעילותו הציונית ומאז נעלמו עקבותיו. אמו ושלושת ילדיה הוגלו לסיביר, שם עבדו בעבודה מפרכת בכריתת יערות ובניית מסילות ברזל החוצות את מרכז קזחסטאן.
לאחר מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לפולין. בפולין אירגן והדריך גנוז קבוצת ילדים ונוער גדולה - ניצולי שואה. יחד הם חצו גבולות, הגיעו לחופי צרפת ועלו על הספינה אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז שגנוז היה אחד מפעיליה.
עם הגעת הספינה לחופי הארץ הועבר, יחד עם קבוצתו, אמו, אחותו ואחיו לספינת הגירוש 'אושיאן וויגואור' בה שימש כחבר המזכירות המובילה. ספינות הגירוש הוחזרו בכח ע"י הבריטים לגרמניה.
ב-1948 עלה ארצה עם קבוצת נוער מתנדב במסגרת גח"ל [גיוס חוץ-לארץ] בספינה "טטי" והשתתף במלחמת השחרור.
יצחק גנוז למד ספרות עברית והיסטוריה של עם-ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ומלמד לשון וספרות יידיש באוניברסיטה זו ובמכללת לוינסקי. מאז 1954 מפרסם גנוז סיפורים, שירים, מחקרי פולקלור ומאמרי ביקורת בכתבי עת שונים. החל משנת 1976 עורך את כתב העת "ידע עם" במה לפולקלור יהודי של המרכז הארצי של חוקרי הפולקלור היהודי. כמו כן , ערך שלושה ספרי זכרון לקהילות יהודיות במזרח אירופה שהושמדו בשואה.
ביבליוגרפיה של כתביו פורסמה בכרך כ"ח-כ"ט של "ידע עם" (תשס"ד 2003).
יצחק גנוז חבר באגודת הסופרים העברים ובאיגוד העולמי למדעי היהדות. הוא זכה בפרס "עמינח" לשירה לשנת 2005.
השתתף בקונגרסים של האיגוד העולמי למדעי היהדות בירושלים, החל מהקונגרס הששי , תשל"ג 1973, ועד לקונגרס הארבעה עשר תשס"ה – 2005.
בין הנושאים שהשמיע: מוטיב הנר בפולקלור ובספרות ישראל, חפציהם האישיים של צדיקים כאוצרי סגולות, כלב שהוא כולו לב – שרשי הסיפור ותמורותיו במציאות משתנה, דברי המגיד מדובנא – בין משל לסיפור עם.
כמו כן, השתתף בכנס העולמי לציון מאה שנות אידיש 1908-2009 שהתקיים בירושלים בכסליו תש"ע ( 2009) . ההרצאה: פתגמים ואמירות יידיש בתקופת השואה והתקומה. ייִדישע שפּריכווערטער און רעדנסאַרטן אין ליכט פֿון אומקום און ווידעראויפֿשטייונג – אב לבת ובן וסב לנכדים.
שיריו הופיעו בעיתון "הצופה", ובכתבי העת "האומה", "מבוע", "מהות", "מאזניים", "בשדה-חמד", "עת-לחשוב", "ירושלים-מאסף לדברי ספרות" ועוד.
סיפורו הראשון הופיע בכתב העת "מבואות" בשנת 1954. מאז פרסם סיפורים, שירים, מחקרי פולקלור ומאמרי ביקורת במאות כתבי עת. ערך ספרי זיכרון. ביבליוגרפיה של כתביו פורסמה ב"ידע-עם" כרך כ"ח-כ"ט. תשס"ד 2003.
