"ירח על גן דובנוב כזקיף על מחנה צבאי, משמר ומאיר את היופי כמגדלור עתיק על אי" מה מתרחש בשכונת דובנוב? מהו סוד הגן הנעלם? מה עלה בגורלן של הדמויות הצבעוניות ואיך עמדו בני האדם מול התמורות וההתרחשויות האורבניות בשכונת דובנוב? הספר גן דובנוב - מעניק לקורא חוויה אורבנית תל-אביבית, בתקופה בה חלים שינויים בתבניתה המהותית של העיר בת זמננו. הספר מלווה בצילומי צבע של הגן והסביבה ומספק לנו טעימה ממגוון הקולות והמראות המוכרים, הנוסטלגיים והעכשוויים של גן דובנוב. גן דובנוב הוא אינו רק נוף סביבתי, אלא משמש גם כבבואה למצבו של האדם בן זמננו המצוי בין שחיקת גלגלי המודרנה לבין כמיהתו לשימור ערכי החיים השורשיים הניזונים מן הירוק והטבע. "משוררת שהעזה והצליחה לקחת את חומרי היומיום של סביבתה, למצאת במחאה אורבנית-חברתית וליצוק מהם בלשונה הייחודית ובאמצעים פואטיים משלה - אמנות לשמה". ד"ר שוש אביגיל (מנהלת אגף האמנויות בעיריית ת"א 1994-1999) "ספר זה הקנה לי מחדש את יופיים וייחודם של השכונה והגן. התאהבתי מחדש ברחובות המקום ובגן" ד"ר דורית זילברמן "עדנה השכילה לסחוף אותנו אל העולם הקסום האתמולי, זיכתה אותנו בחורשת דובנוב של שירים המיתמרת ביופי לירי מיוחד." פרופ´ אביבה דורון "ספר חשוב, ההופך את גן דובנוב המיתולוגי לגן עכשווי, נושם וחי". רן יגיל...

הבטחנו זה לזה אהבה, שיתוף, מסירות, אחווה, ילדים, משפחה. משהו השתבש, חיבל וקטע. "הגוף היה למים, הנפש נמסה לאלף נחלים... גרזן חצה בין שניים, הנפש נשרפה לאלף גחלים..." ומתוך השבר צמחה שירה חדשה הבונה מסכת חיים אמיצה, מנתרת מעל המשוכה, חושפת את הנסתר, מגלה צפונות, מחזקת ומגבשת....

תכונתה המופלאה של השירה לחולל טרנספורמציה במציאות ולהפוך יגון עמוק וכאב אין קץ ליופי משמח לב, באה לכלל ביטוי ייחודי בספרה החדש של עדנה מיטווך מלר המוקדש לאישה המנצח עמוס מלר."בתוכי זה מתרחש, רק בתוכיבתוכי מתקוממות המחשבות כולןגם אין מנוס ואין מרגוע לנפשייש אומרים כי פתרונות מביא הזמן.אז מה קורה עמי, רב שיח בתוכיואין מוצא של סתם, יקר בי האדם."עמוס מלר...

עדנה מיטווך-מלר, משוררת עטורת פרסים, עורכת ומתרגמת, יוצאת בימים אלו עם "מגדל ג'י" - ספר שירה חדש, העשירי במספר. בנובמבר 2007 הונחה אבן הפינה של מגדל ג'י, בצומת הרחובות שאול המלך-אבן גבירול-השופטים, בתל-אביב. בבוקר בהיר נעלם מתקן הכניסה למגרש החניה, המגרש נסגר, ורק לעוד כמה שבועות הותר להולכי הרגל לחצותו בדרכם לרחוב השופטים ולשכונת דובנוב הירוקה. בן בוקר הופיעו דחפורי ענק מאיימים כדי לחפור את הבור הגדול שישמש מגן ומסעד למגדל בן 28 הקומות. האזור נתחם והוקף בחומת ברזל ואבן. בן בוקר הומרו כל שכיות החמדה האהובים של השכונה בשלטים בנוסח: "זהירות, סכנה כאן בונים", "משאיות נכנסות ויוצאות מימין", "coming soon" , "יש לחצות את הכביש וללכת ממול", "התזות בבטון, הריסות, חציבות, ניסורים וקידוחי יהלום", "אמנות המחיה – לגור במרכז התרבות", "הכניסה אסורה מפני בטיחות" ועוד. הספר מתעד בשירת מחאה אורבנית את הקמתו של המגדל, ששמה קץ לשכונה השקטה והפסטורלית בה חיה המשוררת, והופך למטפורה מפוכחת על אדם בן זמננו, הנקרע בין ציווי הלב לבין ציווי הזמן. הספר מבטא את התמודדותה הרגשית של מיטווך-מלר עם השתלטות החדש על הישן, ופרידה מהנוף התל-אביבי הישן לטובת השינוי וההתחדשות האורבנית. הספר נולד מן הפיח, העשן והאבק, מן הדחפורים, המנופים והפטישים, מן המדרכות השבורות והשלטים שחבלו במעברים, מן האזבסט והעצים החרוכים, מן החשיכה שעטתה את החדרים, מן הפועלים הסינים מבייג'ין, הנתלים כליצנים על חוטי הקרקס בקסקטיהם הצבעונים... תוך כדי הליך כתיבת הספר, מנסה מיטווך-מלר לאתר גם את נקודות האור הנצפה מן התמורות והשינויים האורבניים הנוחתים על ראשינו. (מגדל ג'י משמש מטפורה לכל הליך בנייה לגבהים בימינו לא רק בתל אביב). "ניסיתי לרדת גם אל מוחו ולבו של האדריכל והקבלן הבונים עיר חדשה בלב עירי הישנה. ביקשתי לשמור על יופייה ועל ייחודה של השכונה התל אביבית הזאת בציפורניי, בעטי, בשתי ידיי, במרחב דמיוני. לנצור את ערכיה האורבניים והאנושיים, וגם לחבוק את החדש, הבלתי מוכר, המאתגר, המפתיע והנסתר, לקדם בברכה ובזרוע פתוחה את הצווים והסגולות של המחר". עדנה מיטווך-מלר, מתוך דברים בפתח, "מגדל ג'י" תִּעוּד מִסְפָּר 1 אִם לֹא אֶתְבּוֹנֵן אַאֲזִין וְאֶנְצֹר אֶת רַעַם הַפַּטִּישִׁים וְהַדַּחְפּוֹר הַחוֹרֵט בְּחַלּוֹנִי כְּמַשּׂוֹר הַנּוֹשֵׁב וְנוֹשֵׁף כְּשִׁכּוֹר עַל הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה מִן הַבּוֹר וּמַתְרִיס כִּי עוֹרְבִים מֵאָחוֹר וּמַתְסִיס נְשָׁמוֹת בַּמִּסְתּוֹר אֵיךְ נֵדַע וְנִזְכֹּר בְּעוֹד דּוֹר אֶת נִיחוֹחַ יְמוֹת הַמָּרוֹר אֶת הַחֹשֶׁךְ הָעוֹלֶה מִן הָאוֹר הַמַּבְטִיחַ יְשׁוּעָה וּדְרוֹר. תִּעוּד מִסְפָּר 2 מָה שֶׁנּוֹתַר מִן הַמְּחָאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַדַּיָּרִים הַמִּשְׁתָּאִים מֵהֶעָזַת קַבְּלָנֵי הַמֵּאָה הוּא הַחוֹבָה לְתַעֵד אֶת הַמַּהְפֵּכָה. לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מִן הַחַלּוֹן וְהַמִּדְרָכָה וּלְשַׁמֵּר בְּמַצְלֵמַת הַלֵּב הַדִּיגִיטָלִית הַזְּעִירָה אֶת הַתְּמוּרוֹת הַפִּתְאוֹמִיּוֹת הַנִּתָּכוֹת בִּסְעָרָה לְלֹא כָּל סִכּוּי לְפִצּוּי וּתְמוּרָה, לָשׁוּט בְּיַם הָרָקִיעַ מִן הַמִּרְפֶּסֶת בְּסִירָה וְלִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע הַשָּׁבוּי בִּמְשׂוּרָה. לְמַעַן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים לְמַעַן דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל תֵּל אָבִיב הַנְּצוּרָה עִיר שֶׁל לֹבֶן וְיָם וּשְׁחָפִים וְתִקְוָה שֶׁהוּקְמוּ בָּהּ לְפֶתַע מִגְדָּלִים לְשָׁכְרָה. ...