"כל נערה שמתנשקת עם בנים נותנת לבעלה תפוז סחוט כשהיא מתחתנת." האחות הלנה מוקפת דלתות צרפתיות. בגן שמאחוריה פורחות קמליות; מאחוריהן, מובילה שורת אלונים משורגים האזוב ספרדי אל הבניין המרכזי של המנזר. האחות הלנה שינתה את חיי. היא הביאה לידי כך ששקספיר יותר אמיתי לדידי מאשר משפחת קליבר, ואני מכירה את דנטה באותה מידה שבני גילי בעולם החיצון מכירים את פרנקי אבאלון. האחות הלנה קוראת לי "אמילי דיקינסון הקטנה שלי". אני אבלה את כל חיי בגן, ואכתוב שירים יפהפיים, שאף אחד לא יקרא עד אחרי מותי. אני אמות עסיסית." כך נפתח רומן הביכורים המחשמל הזה. קתרין פירסון, שגדלה בעיירה נידחת על גדות נהר המיסיספי, והתחנכה בבית ספר המסונף למנזר, מדדה בצעדים כבדים אל בגרותה, כאשר היא נישאת לגבר המבוגר ממנה בשתים-עשרה שנים. שום דבר בעברה המוגן לא הכין אותה לחיי הנישואים, למחויבויות הנלוות לאימהות, ולגסיסה האיטית של נשמתה החמה, האינטיליגנטית והתוססת. כשהיא כבר מחליטה להשאיר מאחור את כל מה שהיא מכירה, ולאחוז בתשוקה לא נודעת, שום דבר לא מכין אותה לקראת ההכרעה הכואבת שתתייצב בפניה. ...