אשר כנפו נולד ב - 1935 במוגדור, היא אסווירא שבמרוקו, למשפחת רבנים ידועה. עולה ארצה בשנת 1951 עם חברת נוער המצטרפת לקיבוץ כפר דרום. ב - 1961, שליחות באיטליה ובצרפת. לימודים בסורבון. ב - 1973, שליחות חינוכית בפנמה. מ - 1980 מפקח וראש תחום חינוך חברתי במחוז הדרום. תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל - אביב. פרסם מאמרים, סיפורים ושירים בבמות שונות, ועורך של "ברית", ביטאון של יהודי מוגדור, שממנו יצאו עד כה ח"י גיליונות. יהודי אופראן בדרום מרוקו חיו בשלווה ומתוך יחסי רעות עם שכניהם הערבים, עד שבאשה וקאדי חדשים משתלטים על אירועים טרגיים הכוללים מעשים של קידוש - השם ונקמה נוראה בפורעים. תינוק יהודי הנולד מתוך מערבולת - האש מוברח לעיר אסווירא שם הוא עולה לגדולה. הרומן המבוסס על אירוע היסטורי....

חמישים ושניים סיפורים מחורזים, כמספר השבועות בשנה, כל שבוע וה"פרשה" שלו, יוצרים תמונת פסיפס של חיי היהודים במרוקו מלפני מאה שנה. יש שם הכול. הווי-חיים, אמונות, תקוות ואכזבות. אבל בעיקר - נשמה גדולה. אהבתו של המחבר אל אותם יהודים מהמגרב, משפיעה גם עלינו הקוראים. קשה שלא להתאהב באותם טיפוסים תלושים, שסיפור חייהם נע תמיד כמטוטלת עצבנית בין תקווה לייאוש, בין עוני לעושר, בין ימי שמחה לאבל ובין אמונה לערעורה, ובעיקר כל מה שביניהם. חלק מסוד הישרדותם המופלאה של יהודים בכל דור ודור היה ביכולתם להביט בעין מפוקחת וקורצת על מצבם החומרי והרוחני ולצחוק צחוק יהודי בריא על כל הצרות שמתרגשות עליהם. סוג כזה של הומור - דק אך לא דוקר, חם אך לא צורב, אוהב אך לא דביק, קורץ אך לא עוקץ, ועם עוקץ - ללא רעל, אם מרושע- תמיד סלחני, הוא הומור יהודי במיטבו. ממש שלום-עליכמי. יצחק גורמזאנו גורן...

הספר המרתק הזה מהווה סירת-הצלה ספרותית, המתחקה אחר שורשי האמונה והתרבות של יהודי צפון-אפריקה, ודולה מעולם זה, ההולך ונשכח, פניני-תרבות שערכי יהדות עמוקים שזורים בהם....