מזרחים בישראל מכנס מחקרים המאירים את מקומם של המזרחים בחברה הישראלית מהיבטים ביקורתיים חדשים. במרכז הספר ניסיונות לחלץ את המבט על המזרחים מן הקטגוריות שהיו מקובלות עד כה בדיון ובמחקר על החברה הישראלית, ולמקמם בעיקר בדיון הפוסטקולוניאלי. היבטים חדשים אלה מבקשים לשחרר את המחקר מן התפיסה של המזרחי כקורבן, ובמקום זאת מפתחים התבוננות כפולה וגמישה שמאירה אתרים חדשים של כינון זהות ומחאה בחברה הישראלית. הספר מזמן יחדיו דיסציפלינות מחקר שונות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, חינוך, פילוסופיה, חקר הספרות או מדע המדינה, ומשלב אותם לאמירה חדשה על המזרחים בישראל....

144 עמודים.שירים ממלחמת לבנון מאת עמוס עוז, עמיחי, נתן זך, יצחק לאור, יאיר הורוביץ, דן דאור, יונתן גפן ועוד עשרות משוררים....

חנן חבר ומשה רון בחרו והרכיבו אנתולוגיה של 50 סיפורים קצרצרים, כולם ישראלים, לרגל יובל ה-50 של המדינה. '50 ישראלים קצרים' מציע קוקטייל של הוותיק עם החדש והחדשני, של המוּכּר עם המוזר לכאורה או הדחוק לשוליים, קוקטייל שאפשר ללגום ממנו טיפין-טיפין ולהתעכב על תחושת טעמיו המתחלפים, או לבלוע אותו ברצף כדי לקבל רושם שונה ורענן על מגוון החוויה הישראלית מתוך מה שנכתב כאן בצורה הקצרצרה ביובל השנים הראשון. "קצרצר" הוגדר לצורך העניין כסיפור שאורכו אינו עולה על 2000 מלים. זוהי מתכונת אהובה במיוחד על עורכי הספר, והיא נפוצה בספרות העולם יותר מכפי שנדמה, וכך גם בספרות הישראלית. "ישראלי" לא פורש כאן בכפוף לקנון מקודש או לנוסח מסוים אחד, ואפילו לא כְּמה שנכתב במקורו דווקא עברית. לצד קצרצרים של עגנון, הזז, ס. יזהר, בנימין תמוז, כהנא-כרמון, חנוך ברטוב, דן צלקה, אפלפלד, יוסל בירשטיין, שבתאי, חנוך לוין, מטלון, אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת, מופיעים כאן טקסטים של מחברים שהיו באותה עת ידועים פחות (אלכס אפשטיין, עוזי וייל), טקסטים של כותבים הידועים יותר בתחומי יצירה אחרים (המשוררים דן פגיס ודליה רביקוביץ, הפילוסוף עדי צמח, המשפטן אביגדור פלדמן), טקסטים המסווגים כשייכים לז'אנרים אחרים (הומורסקה של קישון, סאטירה של קינן, סיפור ילדים של חיה שנהב), וטקסטים שתורגמו מערבית (אמיל חביבי, ריאד ביידס), יידיש (סוצקבר, קרפינוביץ'), פולנית (אידה פינק), הונגרית (קישון), ואנגלית (זיגמונט פרנקל)....

הספר ספרות שנכתבת מכאן- קיצור הספרות הישראלית מציג תמונה פנורמית, מקיפה, ממצה ומרתקת של הספרות שנכתבה בלשון העברית בחמישים שנות קיומה של מדינת ישראל. ספרות זו כוללת גם יצירות ספרות שמתורגמות משפות ישראליות אחרות כמו היידיש והערבית, ומשורה של לשונות זרות. כל אלה, כמו גם כתיבה על הספרות, כתיבה ביקורתית, כתיבה לילדים או כתיבה פופולרית, הן חלק חי ופעיל, יצרני ומשפיע בהתהוותה של "ספרות ישראלית". סיפורה של הספרות הישראלית מסופר בספרות שנכתבת מכאן כמסכת של כינון זהויות ישראליות- פעולה הכרוכה תמיד גם בסימון הזהויות שנדחות ומזוהות כ"לא-ישראליות". בששת מסלולי כינונה של הספרות הישראלית במשך חמישים שנה, כפי שמשרטט אותם חנן חבר, מובלטים יחסי הכוחות שבין התופעות הספרותיות המגוונות, כמערכת הכוללת גם את מי שאינם שותפים לתפישות האידיאולגיות המרכזיות- היהודיות והציונות. מכיוון שהספרות הישראלית לקחה, ולוקחת, חלק פעיל ומכריע בייצור ה"ישראליות", בספרות שנכתבת מכאן נוצרת מראה-כפולת-פנים, המזהה את הסופר והספרות הישראליים כמו גם את הקורא הישראלי, המקיימים ביניהם דיאלוג פורה ובלתי-פוסק. עטיפות של ספרים וכתבי-עת, תצלומים מהצגות וסרטים על-פי ספרים של סופרים ישראלים, וכן דיוקנאות של סופרים ומשוררים- כפי שהם שלובים בספר- יוצרים את ספרות שנכתבת מכאן כמארג שלם, מילולי וחזותי, המבליט את אופיה הדינמי של הספרות הישראלית. ...

הופעתו של אברהם בן יצחק סונה (1950-1883) בשירה העברית נתפסה כאירוע חריג וחידתי. על אף העובדה שפירסם בחייו 12 שירים בלבד, ולמרות פרישתו המוקדמת מן השירה, בלטה נוכחותו כאחד משיאי השירה העברית וכמחודש ומשפיע בשירה העברית המודרנית, מתקופת `דור ביאליק` ועד למשוררים בני זמננו. גם אישיותו הנדירה של בן יצחק, וההילה שנרקמה סביבה, תרמו רבות לקסם ולחידתיות שאפפו אותו. חשיבותו ההסטורית של בן יצחק כמבשר המודרניזם בשירה העברית בולטת על רקע מסורת השירה העברית והמודרניזם המרכז אירופי. קריאת שיריו בהקשר זה, אגב בחינת נוסחיהם ונסיבות כתיבתם ותוך הסתמכות על חומר ארכיוני, מאירה את צפונות המעבדה השירית של המשורר. על אף הרושם הרווח, כי בן יצחק היה משורר שעשה בשירה רק את צעדיו הראשונים ואחר כך נדם, מדובר למעשה במשורר רב עצמה, שכבר מראשית דרכו נטל על עצמו משימות ספרותיות של משורר בשל. לעומת ההתבוננות בבן יצחק כשתיל רך שקמל בטרם עת, מציע הספר מודל התפתחות של אילן שנגדע. חנן חבר ערך את מהדורת 'כל השירים' של אברהם בן יצחק ("הספריה החדשה לשירה": ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992)....

בספרו "מולדת המוות יפה" פורש חנן חבר סדרה של מפגשים מפתיעים עם שירתו של אורי צבי גרינברג ועם נוכחותה רבת הפנים על קו התפר בין הפוליטי לבין האסתטי. קריאות השירים המוצעות בספר חושפות איך מתוך נקודת המבט הפשיסטית הרדיקלית שלו העמיד גרינברג מפעל שירי מדהים בהיקפו ובאיכותו, ואיך דווקא מן השוליים הרדיקליים הימניים של התרבות העברית הוא פיתח עמדה רבת עוצמה שייצגה והכילה בתוכה את ההוויה הטוטלית של הקיום היהודי המודרני. הספר מתחקה אחר עמדתו של גרינברג לנוכח הדמות של המשורר הלאומי, היחסים המורכבים בין שירתו לפובליציסטיקה שלו, התשתית הפואטית של שירתו הפוליטית החריפה ביותר בספר הקטרוג והאמונה, הקינה הרדיקלית, הקינה הרדיקלית שלו על השמדת יהודי אירופה, יחסו האמביוולנטי להקמת מדינת ישראל והדינאמיקה הספרותית והתרבותית של יחסיו עם זאב ז'בוטינסקי ודוד בן גוריון. הפרספקטיבה הביקורתית שלו ביחס לתרבות הציונית רוויה זעם ומשטמה חסרי תקדים, אך האסתטיזציה של הפוליטי הטיפוסית לתרבות הפשיסטית מוצגת בספר כתשתית העקרונית של שירתו ושל נוכחותו הציבורית. פרופסור חנן חבר מלמד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. הוא לימד גם באוניברסיטאות נורת'וסטרן, מישיגן, אן-ארבור וקולומביה וכן הוא עמית מחקר במכון ון-ליר בירושלים. מספריו שראו אור לאחרונה: פתאום מראה המלחמה: לאומיות ואלימות בשירה העברית בשנות הארבעים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001)...

בספרו של חנן חבר "קורא שירה" מכונס מבחר מרשימותיו, מסותיו ומחקריו בשירה העברית שנכתבו ופורסמו במשך כשלושים שנה. המסות שבספר עוסקות, בין היתר, בשירתם של משוררים כמו יעקב פיכמן, יוכבד בת מרים, נתן אלתרמן, עזרא זוסמן, שמעון הלקין, אברהם הוס ופנחס שדה, יחד עם מסות על משוררי דורות מאוחרים יותר כמו נתן זך, מאיר ויזלטיר, הרולד שימל, עודד פלד, יצחק לאור, מאיה בז´רנו וגלית חזן-רוקם. בנוסף לכך יגלה הקורא בספר מבטים מכלילים על השירה העברית כגון הדיון בראשית השירה העברית בארץ ישראל, שירת מלחמת לבנון, שירת הנשים העברית והשירה הישראלית שנכתבה בעקבות מלחמת יום הכיפורים....

שנות השלושים ושנות הארבעים הן שנות שלטונו של הסמל במעשה ובמחשבת השירה העברית בארץ - ישראל. ב1934 - פרסם אברהם שלונסקי את ספר חה צהשירים אבני בוהו, שהפך לספר הלימוד של האסכולה השירית הסימבוליסטית ש ג, אברהם בסביבו. נתן אלתרמן, יוכבד בת - מרים, עזרא זוסמן, יעקב אורלנד, לאה גולד טית יחלפי, אלכסנדר פן, יונתן רטוש ואחרים כתבו, כל אחד בדרכו, שירה סימבול נושית, - מוסיקלית בעלת צורניות מוקפדת, שהתרכזה בתוגת הקיום המודרני כעמדה כלל מופשטת, לעיתים גם פציפיסטית, המתממשת במרחבים אירופאיים. םאבל ב1 - לספטמבר 1939, עם פלישת גרמניה לאדמת פולין ופרוץ מלחמת העול תר יהשנייה, עלו דילמות ופחדים קונקרטיים בעוצמה כה רבה, עד שלא ניתן היה ,להתעלם מהם. החרדה לגורל יהודי אירופה וההכרה כי מדובר בהתפרצות אלימה וליסטית: משתוצאותיה עלולות להיות נוראות מכל, עוררו דיון נוקב בתוך האסכולה הסי םהאם לנוכח אימי המלחמה מחוייבת השירה להתגייס למאמץ הלאומי? הסימבוליז מה: להעברי, שאת תולדותיו ותהפוכותיו משרטט ספרו של חנן חבר, פתאום מראה המ לאומיות ואלימות בשירה העברית בשנות הארבעים, מתגבש מאז ובמהלך שנות יהארבעים כשיח של אלימות. בראשית המלחמה עדיין התרכזה השירה הסימבוליסט ת ובבנייתה של תרבות לאומית ריבונית, כזו שאמורה להתמודד עם האלימות המכו יים עכלפיה. הסמל הטוטאלי של "המת - החי", במיוחד בספר שיריו של אלתרמן שמחת חל ח)1941(, תרם אז לבנייתו של דימוי קולקטיבי זה. אך מסוף 1942, משהחלה ל כי ההכרה כי אירועי המלחמה חורגים הרבה מעבר למסכת נוראה של רדיפות והרג, ספרו תמדובר בג'נוסייד כנגד העם היהודי, עשה נתן אלתרמן תפנית דרמטית וכתב א ם היהודי. אשירי מכות מצרים )1944(, ובו פירק את דימוי הכוח העצמי והריבוני של הל הבטחה והוא פורר את הסמל השירי והמיר אותו באלגוריה, המייצגת קולקטיב חלש ונט לגאולה קולקטיבית, וכתב נראטיב שואה החורג מן הסיפור הציוני הריבוני. לקריאה חדשנית זו של שירי מכות מצרים מצטרפת בספרו של חנן חבר לשורה ש להתבוננויות בפואטיקה הסימבוליסטית הארצישראלית, וביחסי הכוח שהיא מפעי במסגרת הפואטית השליטה בתרבות ובאידיאולוגיה בתקופת השואה ובימי המאבק ומיות, ללעצמאות. תרבות השירה העברית נבחנת בספר כדינמיקה של יחסים בין שירה, בדימויים גופניים כדי לייצר לאומיות נשית. ץבאמצעות חשיפת הסדקים והחריקות במסלול המרכזי של השירה העברית, המתאמ ולה הלהחליק על הקונפליקטים בתרבות ובפוליטיקה הלאומית, ולכסות על האלימות קורתית בבעת ייצור הריבונות הלאומית, מציעים פרקי פתאום מראה המלחמה התבוננות במנגנוניה של התרבות הציונית. דימויים של כוח ושל עימותים לבין העמדה הציונית השלטת במחשבה ובספרות והפתרונות הספרותיים שחרגו ממנה כדי לייצג עמדות אלטרנטיביות. ערוץ חתרני בולט כזה הוא שירתן של משוררות הכותבות ות שנית.באמצעות חשיפת הסדקים והחריקות במסלול המרכזי של השירה העברית. המתאמץ להחליק על הקונפליקטים בתרבות ובפוליטיקה הלאומית, ולכסות על האלימות העולה בעת יצור הריבונות הלאומית, מציעים פרקי פתאום מראה המלחמה התבוננות ביקורתית במנגנוניה של התרבות הציונית. מאודות השואה ועל מלחמת 1948, שמשתמשות בדימויים גופניים כדי לייצר לאו...

הספר בכוח האל: תיאולוגיה ופוליטיקה בספרות העברית המודרנית מציע קריאה פוליטית בספרות העברית החדשה, מתוך עיון ביצירותיהם של מ"י ברדיצ'בסקי, ח"נ ביאליק, א"צ גרינברג, ש"י עגנון, נתן אלתרמן, משה שמיר, דליה רביקוביץ', מאיר ויזלטיר ורונית מטלון. הספר מניח שעל אף יומרת החילוניות שלה, הציונות מעולם לא נפרדה מתשתיתה התיאולוגית; והוא מבקש לחשוף את הרובד הדתי הטמון במילותיה, בדקדוקה ובביטוייה של לשון הציונות, רובד שגרשם שלום ראה בו כוח סמוי ומודחק שסופו לפרוץ אל פני השטח. הספר מבקש לעמוד על הפוליטיקה של הסיפור הלאומי ההגמוני, לקרוא אותו "נגד כיוון השיער" ולהתרכז דווקא בנקודות העיוורות, בשתיקות ובחריגות מן הסיפור הליניארי והטלאולוגי של הלאומיות. הוא נכתב מעמדה ביקורתית המערערת על המיזוג החלק בין התיאולוגיה לפוליטיקה בתבניתה המדומיינת של המדינה היהודית, מיזוג שתכליתו להעלים את הקונפליקט בין הדת היהודית לבין כינונה של מדינת לאום דמוקרטית. לתיאולוגיה הלאומית, שגובשה כבר בראשית המאה העשרים, היה מקום מרכזי בדמיון הלאומי של הספרות העברית החדשה. הקריאה המוצעת בכתביהם של סופרים ומשוררים מבחיריה של ספרות זו מעניקה אפוא הבנה חדשה של תפקידה הפוליטי של התיאולוגיה בספרות. פרופ' חנן חבר הוא מופקד הקתדרה על שם יעקב והילדה בלאושטיין באוניברסיטת ייל ועמית בכיר במכון ון ליר בירושלים. אלו הם כמה מספריו: Producing the Modern Hebrew Canon: Nation Building and Minority Discourse (New York University Press, 2002); פתאום מראה המלחמה: לאומיות ואלימות בשירה העברית בשנות ה-40 (הקיבוץ המאוחד, 2001); מולדת המוות יפה: אסתטיקה ופוליטיקה בשירת אורי צבי גרינברג (עם עובד, 2004); הסיפור והלאום: קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית (רסלינג, 2007); מראשית: שלוש מסות על שירה עברית ילידית (קשב, 2008). בעריכתו: אל תגידו בגת: הנכבה בשירה העברית 1948--1958 (פרדס וזוכרות, 2010). ...

שראלי זה... לתלות על האוטו דגל של אמריקה ביום העצמאות שלנו לדעת שהחורף הגיע כי יש קרמבו בחנויות לכנות ``אחי`` את מי שהכרת רק לפני חמש דקות לשחק ``ארץ-עיר`` ולדעת שהחיה היחידה באות II היא ``וירוס`` לאכול רק את ה``קשה`` של הלחם לדעת שכל שנה ארגוני המורים שוב יאיימו בשביתה. שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים... והכי ישראלי זה להאמין שרק אתה לא כזה......

זהו ספר חשוב מאוד הדן בספרות החסידית, בספרות ההשכלה ובתולדות מחקרם מתוך פרספקטיבה היסטורית, הכרות עם ספרות המחקר ועושר מתודולוגי. הספר מהווה מחד גיסא חידוש עצום בחקר הספרות העברית החדשה, מעצם העובדה שהוא מרחיב את גבולותיה לעבר הסיפור החסידי. מאידך גיסא הוא מהווה גם חידוש בחקר החסידות מבחינת כלי המחקר הביקורתי שבהם הוא משתמש. ניסיונו של הספר לבחון את שאלת המקסם של הריבונות היהודית כפי שהיא התפתחה בקהילות יהודיות שונות ובהקשרים תרבותיים וסוציולוגיים נבדלים בין המאות השמונה עשרה לעשרים באמצעות הספרות החסידית והיחס אליה הוא חשוב ומרתק ונעשה תוך שימוש בספרות מקור ומחקר של ועל החסידות וההשכלה, כמו גם הכרות טובה מאוד עם הרקע ההיסטורי של התופעות גופם במרכז ובמזרח אירופה ושליטה פנומנלית בספרות ביקורתית בת זמננו המאפשרת לנתח את המקורות באופן מעמיק. הספר מציע קריאה רעננה באלמנטים הפוליטיים הקשורים להופעת הסיפור החסידי, למגמותיו, כמו גם להתקבלותו ולשימושים בו בראשית המאה העשרים ומספק ניתוח מבריק של החברה החסידית, המתנגדים לה והתלים בה. יש כאן קריאה פורצת דרך בסיפור החסידי ומשמעותו שעשוי להוביל גם לדיונים מעניינים בעקבותיו....