בין "יומן" של דוד פרלוב ל"ואלס עם באשיר" של ארי פולמן - הסרטים התיעודיים האישיים, שבהם הבמאים מפנים את המצלמה אל עצמם ואל ביתם, הם אחת התופעות המרתקות ביותר בקולנוע הישראלי. בגוף ראשון, מצלמה מראה שמוליק דובדבני, באמצעות שורה של סרטים ישראליים שרבים מהם זכו תהודה עולמית - בהם "יום הולדת שמח מר מוגרבי", "שנת 66´ הייתה טובה לתיירות", "לילדים שלי" ועוד - כי המבט התיעודי האישי הישראלי נושא חותם ייחודי שבו מתמזגים הזיכרון וההדחקה האישיים עם הזיכרון הלאומי. מדוע מאפיינת את הסרטים האלה פואטיקה של וידוי? מה מקורה של תחושת האשמה שרובצת על יוצריהם ומניעה אותם לחקור את שורשיה? באמצעות הסיפור הפרטי שלהם מראים אבי מוגרבי, מיכל אביעד, עמית גורן, יולי כהן גרשטל ואחרים, כי במקום הזה נגזר על בנים לשאת באחריות על חטאי אבותיהם. דרך סרטיהם מתערבבים האישי עם הפוליטי, הפרטי עם ההיסטורי, ה´אני´ עם הלאומי. ד"ר שמוליק דובדבני הוא מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לקולנוע על שם סם שפיגל בירושלים ובבתי ספר מובילים נוספים, ומבקר הקולנוע של YNET. "מחקרו המבריק של דובדבני מאיר ומבהיר את הייצוג האסתטי והפוליטי של רגש האשמה הקולקטיבי ותחושת האחריות האישית בקולנוע התיעודי האישי בישראל" (סלבוי ז´יז´ק)...

המודרניים הראשונים בוחן את היצירה התיעודית הישראלית מאז ימי סרטי ההסברה של שנות החמישים עד עלייתו של קולנוע תיעודי מודרניסטי בשנות השישים והשבעים של המאה שעברה. קולנוע זה קרא תיגר על אופני ההבעה המוסדיים ועסק, בעיקר עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית, בסוגיות פוליטיות וחברתיות כמו אפליה לרעה על בסיס אתני ומעמדי, כיבוש, זנות וסמים ודיכוי פוליטי. הספר מביא לראשונה דיון היסטורי, אסתטי ואתי בסרטים תיעודיים ישראליים מכוננים, שהקדימו מבחינות רבות את הקולנוע הישראלי המודרניסטי. הוא מנתח סרטים של דוד פרלוב, דוד גרינברג, אמיל (מילק) קנבל, מיכה שגריר ויכין הירש, וכן את עבודותיהם הראשונות בטלוויזיה של מוטי קירשנבאום, רם לוי, יהודה (ג'אד) נאמן, עמוס גיתאי, יגאל בורשטיין, אורי ברבש ואחרים. הקולנוע התיעודי המודרניסטי של התקופה מנכיח את הקול הנשי עם סרטיהן של הלגה קרנסטון־קלר, אסתר דר, רחל חלפי, מירה המרמש ויהודית (ג'ודי) לוץ – עשורים לפני שהתבסס קול זה בקולנוע העלילתי בישראל.  ד"ר שמוליק דובדבני הוא חוקר ומרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש ובתוכנית הרב־תחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר סם שפיגל בירושלים. הוא המחבר של גוף ראשון, מצלמה: קולנוע תיעודי אישי בישראל (2010), חבר הנהלה בפסטיבל דוקאביב, לקטור בקרנות הקולנוע ומבקר הקולנוע הוותיק של ynet.   ...