בכל פעם שאני מספר על חוויה מחיי, ובמיוחד על קורות האודיסיאה של בני משפחתי בזמן בריחתם מגרמניה ועד הגיעם לחוף מבטחים, אני תמיד זוכה לאותה תגובה: "איזה סיפור מופלא! איזה נס! אתה חייב לכתוב ספר על זה". משפחתי שכנעה אותי לעשות זאת, וכיוון שכישרונות הכתיבה שלי הם די מצומצמים, החלטתי להעלות על הנייר את ההיסטוריה הכרונולוגית של חיי. הוספתי, כמובן, קטעים ציוריים ולפעמים קומיים, אך כולם אמת. אני מרגיש בר מזל, ואני מודה לאלוהים על כך שכולנו ניצלנו, ושאני חי בתקופה שכל כך הרבה התרחש בה ועדיין מתרחש. למעשה, הייתי עד, ולפעמים פעיל, במאה השנים החשובות ביותר לעם היהודי ולעמים רבים בעולם. אם היטלר והנאצים תכננו לחסל את משפחת לוין, הם כשלו בגדול, כי, ברוך השם, אנו חיים, מתרבים ופורחים. לסיכום עד כה: לא היה רגע דל....
