"הצילה נא את לבי מן הקדרוּת והבדידוּת הנוראות האלה," מתפללת יוּסטֵישה וַיי, היפהפייה בת התשע עשרה, "שלח לי אהבה גדולה מאֵי שם, ואם אַיִן מתה אנוכי." תשוקתה הגדולה היא להיות אהובה עד טירוף – האהבה היא בעיניה המשקה החריף האחד שיש בכוחו לגרש את הבדידות המכוססת את ימיה. האם היא עורגת להפשטה הקרויה אהבה לוהטת יותר מאשר לאוהב מסוים כלשהו? ובחבל ארץ שיושביו הם כפריים פשוטי עם החיים על עמל כפיהם, מי יכול להיות לה אוהב משני הגברים "בני התרבות" היחידים המזומנים לעירונית משכילה כמוה, שהובאה לגור שם על כורחה – דֵימוֹן ויילדיב, שבהדרת החן שבתנועתו יש ביטוי פנטומימי לחייו של מצודד נשים, או קְלים יובּרייט, בן המקום החוזר לשם מפּריס, בירת העולם התרבותי? ומה יהיו יחסיה עם שתי הנשים הנקלעות לחייה, הגברת יוברייט, אמו של קְלים, ותוֹמָסין אחייניתה, דודניתו של קְלים, זו שגבר שלישי, דיגוֹרי וֶן, אוהב אותה אהבה נכזבת אבל עזה ומתמדת ואצילית כל כך שהיא נעשית כוח מניע לסיפור. עוד דמות ראשית בסיפור, שתוֹמַס הַרדי, מגדולי הספרות האנגלית, משורר וצייר במילים של טבע ונופים, מפליא לתארה, היא בַר אֶגדוֹן, חבל הארץ הפראי רב ההוד, העומד בהתרסה בפני המחרשה וכל ניסיון לעבּדו, ואת התמורה האחרונה בפניו חולל רק מגע אצבעו של השינוי הגיאולוגי האחרון....

זהו ספרו השני של תומס הארדי שפורסם בעילום שם ב־1872, ומובא כאן לראשונה בתרגום עברי. בספר זה ייסד הארדי את מחוז ווסקס הבדיוני שישוב ויופיע בספריו הבאים. הזמן המתואר ברומן הוא אמצע המאה התשע־עשרה, כחמישים שנה לפני פרסום הספר. הארדי מתאר ביד אומן שופעת נוסטלגיה ואירוניה את האזור הכפרי בדרום אנגליה — הטבע על חילופי עונותיו, היערות והשדות, התפוחים והסיידר המופק מהם, קולות היער, ציוצי הציפורים וזמזום הדבורים. על רקע אלה מצוירים אנשי הכפר המנהלים חיים תמימים ומוגנים, רגע לפני פרוץ המהפכה התעשייתית ופלישת הרכבת.   אך אין חיים ללא קונפליקטים: המקהלה הכפרית המסורתית נדחקת מתפקידה בכנסייה על ידי הכומר נציג הקדמה ואילו המורה הצעירה היפה פָאנְסִי דֵיי, צריכה לבחור בין שלושה מחזרים השונים זה מזה באופיים ובמעמדם.   החסד והאופטימיות השורים על הרומן מתחילתו ועד סופו הפכו אותו אחד מן האהובים על קוראי הארדי. 'תחת עץ היער' אף עובד לבמה ולקולנוע מספר פעמים....