"לו היו לטבע פנים, עיניים, לב, הוא היה פונה אליו בדברים, מבקש הזדמנות נוספת, מבטיח לא לקרוא עליו תגר שוב. כן, באמת, רק סיכוי אחד נוסף, כל שהיה מבקש! ואם הדבר לא היה עולה בידו, היה מבקש רחמים, מתחנן, יורד על ברכיו. לנוכח הקץ גם תחינה ובכי מותרים. ורי הוא, איתן, כרת עם הטבע ברית משחר ימיו, כך מכך מקום חש, ועתה איזו זרות, איזו אכזבה, איזה ניכור!" רומן הגותי קצר זה מתאר כמה ימים בחייו של איתן, גבר צעיר היוצא לבקש מזור ופשר לאסונו. השתלשלות המאורעות סביב תובנות פילוסופיות מקוריות, יוצאות דופן, על מהות הכחוחות המנהלים את עולמנו. מה טיבה של הבחירה? מה כוחו של האקראי? עוזי תומו נולד בישראל ומתגורר בירושלים. "על הרים וגורלות" הוא ספרו הראשון...

אחד־עשר סיפורים קצרים ואחריהם נובלה שהספר נושא את שמה. הספר מסתיים בפואמה/שיר, מעין הרהור על הזמן, כחותמת לרוח הספר. הסיפורים, ברובם ריאליסטים, מקצתם דמיוניים, טבולים כולם בעצבות וחמלה, ועשויים לעורר בקורא הזדהות בשל מאבק הגיבורים על מפתנן של תקוות ותובנות חמקמקות מכמירות־לב, גיבורים שביקשו להיות כמו כולם בטרם הוסגרו לידי החיים. "בדידות מתמדת חסרת ישע אינה מנוחמת סתם כך באבחת דמיון, היא נותרת נאמנה לצינת הזמן, וכל שנותר היה להניח את רוחו לפלישתו המתמדת של הכאב. זוויות פיו נשמטו ברפיון והוא עצם עיניו ונרדם." (מתוך 'התגנבות') "מקץ שנים רבות ישוב הילד באפרוריות שערותיו למקום. הוא ידע כי שיבה למחוזות ילדות חורכת באחת דמיונות חפים מפשע, ותחתיהם עולה מציאות חסרת חמלה שהזמן גילף במיומנות." (מתוך 'אלמוות') זהו ספרו השני של עוזי מגן תומו, הראשון, רומן פילוסופי –על הרים וגורלות, י"ל ב־2005. המחבר מתגורר בירושלים; פיזיקאי במקצועו....