"המסע אל קצה הארץ" מאת דבורי רנד, בהוצאת "סלה", לוקח אותנו לשנת 1649, אז הגיע אל בית משפחת בן ישראל, אורח לא קרוא מזמושץ. בבואו נפתחת דלת לסיפורו של אב המשפחה, רבי מנשה בן ישראל, רב, הוגה דעות, מדפיס, ויותר מכול - איש חזון המנהל קשרים מדיניים עם מנהיגי עולם ונאבק למען אחיו בשעריה של "קצה הארץ". מציאות נמהלת בדמיון: יוסף הבכור שנפח נשמתו בניכר ואובדנו מטיל צל על המשפחה כולה, שמואל שמקדיש את חייו להגשמת חזונו של אביו ויוסף הלובליני, שלא היה - אבל יכול היה להיות הפליט שנמלט מידו הרצחנית של חמילנצקי. אל דמותו, שיש לה סיפור משלה, מתקבצות הדמויות האחרות המשמעותיות בסיפור: בני הקהילה הפורטוגזית באמשטרדם, ברוך שפינוזה ומסכת חייו אפופת הצללים, אוליבר קרומוול ומדינאי אנגליה, דמויות שמתגלות בטבען האנושי - טובות ורעות, ישרות וערמומיות, עליזות ומדוכדכות, גיבורות ומוגות לב. "המסע" הוא קולן של התקוות: רבי מנשה בן ישראל מקווה לטלטל את שעריה של "קצה הארץ" עד שייפתחו בפני אחיו. שמואל בנו מקווה להיות ממלא מקום טוב יותר של אחיו המת. יוסף, הילד מזמושץ מקווה שהאמת לא תפרוץ ממנו בעל כורחו. תקוותיהם נכרכות זו בזו, מתנגשות בתקוות סמויות נוספות, מתגבשות ומתממשות. משעולי עפר לוהטים מאש, ים עכור מאבק מלחמה, שנאה עתיקה, טינה חדשה, פחד ואומץ, קול ושתיקה – כל אלו נמהלים בצעדיהם של השלושה, מלווים אותם במסעם ואינם מניחים להם ליפול או לסגת. שוב ושוב הם נודדים, משוטטים, מחפשים את אשר אבד להם ואת מה שאולי סוף סוף יהיה שלהם. ...

הקיר הרביעי הוא מחזה שטרם ראיתם. על במה אחת נפגשות בנות שצומחות קצת אחרת. מאחורי הקלעים: משפחה רב דורית, הורות רעילה ובקבוק. זה ספר שמח, ועצוב. מורכב. לא מיועד לילדים ונוער, אף שהוא מספר עליהם. אמת היא המחזאית....

אישה עומדת מול מעבר חצייה. חמישים וארבע שנים מאחוריה, גיל הזהב לפניה. למי אכפת. סתם שורה מיותרת בקורות החיים. סימה, חשבת השכר של 'מה חדש' ממילא לא נותנת לה יותר משלושים וחמש גג בכל מקרה, בשביל בלה היא תמיד תישאר מיידלע. אין קשר לקרמים שבלה מוכרת. וכמו שאסתר אומרת: בגילנו, החיים הם העיקר. ואסתר יודעת על מה היא מדברת. ליוותה למנוחות שני הורים צעירים מדי. אלה גם ההורים שלה. רק בזכותה יש צבע על המצבות. החיים יפהפיים, ברוך השם. זכתה בנחום, בעל משכמו ומעלה. אסור להרשות לו לחזור לקומה השביעית! ובארבעה ילדים שעזבו מזמן את חדר הילדים: אביגדור, מרגלית, דיתי וחגי. אביגדור אמנם נשוי לעדינה, מרגלית מתביישת בה, דיתי ברחה לקונטיקט וחגי טרס התחתן, אבל חוץ מכל הנ"ל, אשרי יולדתם. הנכדים הם בונוס של הגיל. היא סבתותא גאה במשרה מלאה. המקפיא תמיד מלא, ישתבח שמו. לא ברור איך נוכח התיאבון של אביגדור. ובכל שבת וחג היא צריכה להאריך את השולחן. אם טוביה מתכוון להסתגר בחדר שיגיד מראש! גם העבודה ב'מה חדש' נחמדה, בסך הכל. ממלאת את המעטפה שהחביאה מאחורי הקרמים. אסנת היא בוסית נהדרת בימים שהן לא לובשות אותו סריג והקולגות מקסימות, אחת-אחת. אלא אם כן קוראים לה גילה והיא מתעקשת להיות כלה....