יוּ.ג׳י קְרישׁנָאמוּרְטי נולד ב־9 ביולי 1918, במָסוּליפַּטְנַם שבמדינת אַנְדְרָה פְּרָדֶשׁ, הודו.
מגיל צעיר חיפש יוּ.ג׳י את התשובה לשאלה שבערה בקרבו: מהי הארה? בשנים שבין גיל 14 ל־21 הוא חווה את כל החוויות המיסטיות המתוארות בכתבי הקודש. הוא ביטל אותן כחסרות ערך, היות שהבין שכל חוויות התודעה הן חוויות מיד שניה, המתקיימות במסגרת הידע והידע הוא העבר.
במהלך השנים הבאות חקר באיטנסיביות את כל תחומי הידע האנושי, את תורות המזרח והמערב, את המדע והפילוסופיה, אך לא הצליח למצוא תשובה שהניחה את דעתו.
בגיל ארבעים ותשע משהו התפוצץ בתוכו. "המשכיותה של המחשבה נגדעה וכל מה מה שבן אנוש הרגיש וחווה משחר ההסטוריה הושלך ממני והלאה. זה היה דומה לפיצוץ גרעיני המפוצץ כל תא ועצב בגוף, כל הכימיה בגוף השתנתה. ללא השינוי האלכימי המוחלט הזה אין כל דרך לשחרר את האורגניזם מהמשכיותה של המחשבה".
יוּ.ג׳י תיאר את צורת תפקודו מן היום ההוא ואילך כ׳יישות ביולוגית׳, מצב בו אינו מסוגל עוד לחוות את עצמו כנפרד מהדברים שסביבו. מחשבת־האני־הנפרד, המֵרכז המתאם בין החושים השונים, נעלמה וכל אחד מהחושים החל לפעול מעצמו, בדרך עצמאית משלו, כמענה לגירויים שמסביב. הוא כינה את מצבו החדש ‘המצב הטבעי׳ ועמד על כך שזוהי הדרך הטבעית בה מתפקד כל אדם מרגע שחרורו מאחיזתה של המחשבה.
בארבעים השנים הבאות לא נשאר מעולם במקום אחד למשך זמן העולה על שלושה חודשים, מה שלא איפשר התארגנות כלשהי סביבו והקשה על קהל הסקרנים שביקשו למצוא אותו.
מחפשים נמשכו תמיד אל המקום שבו שהה. המפגש עמו דומה לצונאמי התוקף ומערער כל אחיזה ואמונה הניצבת מולו. הוא עמד בתוקף על כך שכל מאמץ, תנועה, או ניסיון של אדם למצוא את עצמו רק מרחיק אותו מ׳מצבו הטבעי׳ שבו הוא מצוי תמיד.
הוא סירב להנחות אחרים בדרכם ודחף את אלה שדרשו בעצתו למצוא את כוחם בעצמם. שוב ושוב שאל: "למה אתה רוצה להיות חיקוי עלוב של בודהה, של ישו או שלי? מדוע אינך רוצה להיות עצמך?"
בגיל 89, בימיו האחרונים, כשהוא מוקף בידידיו, חזר פעם אחר פעם על אותו המסר: "זה לא החרא הדתי או הרוחני! זה רק הגוף החופשי מכל מה שהכניסו בו (החברה או התרבות), המתפקד מעצמו, באינטליגנציה בלתי רגילה שאין להשוותה כלל עם האינטליגנציה הרגילה של הדעת".
יוּ.ג׳י קְרישׁנָאמוּרְטי נפטר בבית ידידים בוָלֶקְרוֹזיה שבאיטליה, ב־22 במרץ, 2007.