פתאום נתקפתי בהלה, הנשימה קשתה עליי ובקושי רב הכנסתי אוויר לריאות, ולא בגלל מאמץ פיזי. הפעם זה קרה בגלל השפה. מי ידבר ספניולית עכשיו? שאלתי את עצמי. השפה תמיד קישרה בינינו, מאז גירוש ספרד. היא שיקפה את התרבות, המסורת והלכי הרוח עם חינה המיוחד כצליל פעמונים. יכולתי לדמיין את אימי מדברת בשפתה הישירה והמדויקת, העממית והצלולה, מלאה בפתגמים מחכימים ושנונים. תמיד אהדתי את הדיבור המשעשע. דמעות מילאו את עיניי כשחשבתי על שירי הערש, הערגה, האהבה והיופי. אם יהודי הקהילה לא יחזרו, השפה תיעלם. האם ייתכן אסון גדול מזה? זהו סיפור אהבה מרגש עד כלות על הישרדות, על פחד, על אומץ ועל תקווה. כשפניה של יוון משתנות מקצה לקצה ואימת המלחמה שוררת בכול, הנאצים מפרידים בין סלומון ולאה שלעולם לא אומרים נואש. בין סלוניקי לחצי האי פיליון, לאורך קו חוף הים האגאי, בין מפרצונים ובתוך כפרים ציוריים, הספר בית אבי מתאר ובפירוט מצמרר את האירועים ששינו את ההיסטוריה של יהודי יוון ושל קהילת סלוניקי המפוארת....