תחת המעטה התזזיתי של הקיום שוכן אצל כולנו המרחב העצום שבו מתחוללים הדרמות המהוסות, האגדות מלאות הקדם וגם, אבוי, הסיוטים. המרחב הזה קובע שוב ושוב את הטון והמקצב שבהם מתנהלים חיינו, ובכל זאת איננו חדלים מלהקל בו ראש. ב"שדות הציד הנצחיים" נפרד המספר מחייו ומוביל אותנו בין אבני היסוד המיתיות אשר מהן בנויים חיי הנפש של כולנו. במסעו הפנימי מלא הצבע מגלה אדי, בדיעבד, אמיתות מפתיעות ומרגשות על עצמו ועל העולם. עלילת הרומן נעה על קו התפר שבין מציאות והזיה, בין ערות לחלום, בין התרחשויות ממשיות להרהורים פילוסופיים, ומותירה אותנו במצב של סקרנת מתמשת....

"אז מה ילד, חושבים על פאפא?" רק אחרי כמה דקות העזתי להרים את הראש ולהביט לכיוון שלו... הוא עדיין ישב שם, לבוש בחלוק רחצה, נשען בניחותא כמו מישהו משועמם שלא ממש מחכה לתשובה. "סליחה, אתה מדבר אלי? פלטתי... הוא אנרכיסט שונא דת, עם צחוק פרוע של שוטה או קדוש. הוא מופיע לפני דין בשלל תחפושותיו בכל רגעי המפתח בחייו, ואגם כך גורם לו לתובנות מפתיעות. האם הופעותיו של אלוהים הן עדות לנפשו הפגועה של דין, או שהן תאור של עזות הנפש בה הוא מתמקח עם אלוהי הגורל? המפגשים הללו מפחידים את דין, אך מאפשרים לו לבטא את תסכוליו וכעסו ומעניקים לו תחושה שמישהו רב כוח לא נטש אותו לגורלו. גם הפסיכולוג המטפל בו נאלץ להודות שהפיתרון יעיל, ובסוף המפתיע אפילו זוכה בעצמו בתובנה בלתי צפויה....

ספר ציורי, מלא חיים ודמיון, על חברותם של שני ידידי נפש ישראלים אשר בוחנים את יחסיהם עם החברה הישראלית ועם גורלם שלהם, כפליטים שעלו לארץ בגיל צעיר. המספר הוא גבר צעיר, שבשל משבר בחיי הנישואין שלו פורש מהכול, ומגיע לפריז לנוח אצל ידידו המתגורר שם לאחר שנטש את נישואיו עוד לפניו. עם הגיעו הוא נתקל בקרן רחוב באליה, תמהונית יפה כמלאך אך יחפה ומוזנחת, שלמרות סקרנותו כלפיה הוא נרתע ממוזרותה - עד שחברו מתאר לו את ייחודה וכוחותיה המופלאים. היחסים בין שני החברים מתנהלים אומנם על המישור הישראלי הבוטה והישיר, אך עד מהרה נוספות לתמונה התרחשויות מסתוריות ומוזרות. אלה נושאות אותם, במקריות, שהיא כמסתבר גורלית, למסע לדרום אמריקה, אל קצהו השני של העולם למפגש עם תרבות עתיקה. ; בהגיעו לאיזור משתלט על תודעתו כורח בלתי מובן לו, וזה מוביל אותו להפוך דמות טקסית בטקס "יום המתים החוזרים", בו מתאחדים תושבי האזור עם מתיהם ומתפייסים עמם, על מנת להשתחרר מערגתם וגעגועיהם לאלה שאינם. מסעו מביא אותו לפסגת הר קדוש ממנו הוא משקיף לתהום, אותה הוא מזהה גם בנפשו, ושם הוא מגלה כיצד הוכתב לו גורלו על ידי תשוקת מוות עזה. ברדתו אל הכפר שבו יערך הטקס הוא פוגש את פחדיו הנושנים ואת הוריו שמתו מכבר, ואט אט הוא מובל על ידי כוחות עלומים לשמש בעל כורחו כמחזיר נשמות אלה שמתו בטרם עת. בטקס הקשה שבו, לאחר ייסורים נוראים, הוא מקיים משגל מקודש עם נערה חיננית, סמל לחיים הנמשכים ומתחדשים - הוא זוכה למירוק וזיכוך, והטקס מסתיים בריקוד המוני ומאושר של כל אלה שהשתחררו בזכותו מכאבם. תושבי הכפר אסירי תודה למאמציו והם מתירים לו ביקור במתחם עתיק ביותר שלא רבים חזרו ממנו. ; הוא מגיע לשם עם ידידו ועם שני תיירים צעירים שפגש בדרכו, ובאתר של שרידי התרבות העתיקה הם מוצאים אוסף עתיק של פסלים, דמויות חלום כלל אנושיות אשר מפגישות את כולם עם עומק נפשם שלהם. הם מתקשים להינתק מהמבט בסנה הבוער ולא-אוכל של הנפש, המושך אותם כבחבלי קסם עד שהם כמעט נבלעים בו. לבסוף מצליח המספר להתעשת ולהחזיר את כולם למציאות והוא מודה לאליה, הנפש התמה שהיא שליחת האלים, או הנפש הגדולה, שנשלחה על ידה למחות במטלית רכה את כאבנו. ספר זה איננו ספר על רוחות רפאים או קסמים, מלבד על הקסם החריג ויוצא הדופן של הנפש האנושית, הכה מובנת מאליה, אך כה מוזרה ומיוחדת....

"אישה, רוח, ענן מגולל סיפור גברי במובהק. זהו סיפורו של קצין מבחן העומד על סף פרישה מעבודתו. חייו מאופיינים בלעומתיות חריפה בין משפחתו המרוקאית לאשתו בת הקיבוץ, ובין ימי ילדותו לחייו הנוכחיים. המאצ'ואיזם של החברה הישראלית אף הוא משחק תפקיד במערכת הניגודים שבנפשו, כשמחד הוא מתפתה לו אך מאידך בז לו בכל לבו. אלא שהשחקניות הראשיות של הספר הן דווקא הנשים שאליהן אנו מתוודעים כאשר הוא מספר על פרשיית אהבים שלו עם אשת חברו. בין לבין הוא מגולל באוזני הקורא את כל סיפורי תשוקותיו לנשים שליוו את חייו, ובהמשך כמו מתוודה: "אני חי בצל שנשים מטילות עלי". ולמרות פרשיות האהבים הרבות שלו הוא נמצא באינטימיות שאין כמוה עם אשתו - ובריתם "חתומה על עורם". רק תיק אחד נותר לו לקצין המבחן לפני שיוכל לפרוש בנחת, ותיק זה מדיר שינה מעיניו - שם, בחור צעיר ותמים, מואשם בהכאת אימו ללא סיבה ברורה. האם מסרבת להתלונן עליו, אך דווקא הבן מתעקש על אשמתו. בדרך לפתרון מתעוררים לפתע ספקות. האם שם הוא אכן בנה, האם ייתכן שיש קשר כלשהו בין קצין המבחן לבין שם, והיכן בדיוק עובר הגבול שבין פנטזיה למציאות?"...