רחמן חיים הינו חבר סגל אקדמי בטכניון.הוא נולד באיראן ובשנת 1968 היגר בגפו לישראל,התחנך בפנימיית עליית הנוער אלוני יצחק. במלחמת יום הכיפורים שירת בחזית הדרום כסמל בחיל המודיעין,ובמלחמת שלום הגליל שירת בלבנון כחייל מילואים.כמהנדס וכמדען-חוקר,חי תקופות שונות בארה"ב. ספר זה הוא ביקורת על הממסד והחברה בישראל בכלל ועל המערכת האקדמית בפרט. בספר שזורים שירים ומכתבים חושפניים, ומבין שורותיו עולות זעקות החושפות ממקור ראשון את השחיתות ואת הבינוניות של האליטה האקדמית, המפלה והגזענית, המדכאת את האינדיבידואליזם, ואת סוחרי הדת ועוולות הממסד הפועלים נגד בני האדם הנתונים בדיכוי מיליטריסטי.הספר מציע לאמץ חשיבה אחרת בחברה שטופת מוח ההולכת לאבדון. מתוך הספר... "לא יורקים לבאר שממנה שותים" אומרת לו אישתו.אך לדידו לא הוא היורק לתוך הבאר אלא אלה הממונים על הבאר.אלבר אומר זה הכלל הנכון:לא העובד חושף השחיתות הוא היורק בפומבי לבאר אלא המנהל המושחת הוא המשתין בהסתר בתוכה. כבר בשיחות הראשונות בהן נשמעות תלונות בני ישראל באוטובוס,המדריך מרגיע.פילוסופיה של חשיבה חיובית ושלילית בזעיר אנפין.ואני אומר: אמנם המים בחצי הכוס המלאה הם מקור חיים במסורת אך האוויר בחצי הכוס הריקה הוא נשמתה של הביקורת הטוב,ידידי,הוא חובה אינו זקוק לטיפוח הרע חייב ביקורת אם לא מכה וניגוח ...