“כשסיימתי את הספר חשבתי על חוקי התורשה. לא צבע העיניים או אורך האף, אלא על התורשה הנפשית אותה סופג התינוק, יש אומרים עוד ברחם אמו, ואחר כך במנגנון תלות והענקה שנקרא חינוך של ההורים והסביבה. ממש דרוויניזם.
ועדיין, אין כאן שיבוט ביולוגי מ דנא אלא מתקיים תהליך בחירה של הבן או הבת מה וכיצד לספוג הרגלי חיים ו.. הכי חשוב מגבלות שכל אחד מטיל על עצמו.
תחילת הסיפור בברוקס ניו יורק, בבית "שיכון" שבו נדחסות”