סיפור אהבה בין מורה צעיר לבין אישה, ההולכת עד הסוף בעקבות חלומותיה. בית ספר מבודד בדרום אמריקה.מודעה אקראית באינטרנט,המשנה גורלות. חלום על מוות של אישה,שהופך למציאות לאחר ימים אחדים.סוף מפתיע,שטורף את כל הקלפים. אלה הם החומרים המסעירים, מהם בונה נורה לוי את כתליו של “בית הספר האנגלי”. את מה שמתרחש בין קירותיו של המקום היא מטעינה ברגשי אשם, סערות נפש, תשוקות והזיות, המטלטלים את דפנה, גיבורת הסיפור, ומעמתת את גיבורי ספרה ואיתם את הקוראים עם המסתורי,ההזוי והבלתי צפוי. האם הגורל מתווה את מהלך חיינו? האם יש בכוחנו לברוח מהמחשבות על עצמנו? שאלותיה של דפנה סוחפות את הקורא להיכרות איתה ועם עצמו בספר, שנכתב בהשראת חוכמת הזן, שאלות על מקומה של המקריות בחיינו ומשמעותה של קרמה. ...

האם אתם זוכרים מה קרה לכם בגיל שנתיים? מי מאתנו זוכר פרטים מילדותנו המוקדמת – בגיל שנתיים-שלוש?"הקשר הבולגרי" ותיאורים על יפו הציורית והרומנטית מסופר דרך הפריזמה המיוחדת של נורית מנור. בזכות חייה המגוונים יכלה לזקק את חוויותיה ולכתוב ספר שנקרא כאנחת רווחה. האביב הקצר של גרטה גרבו מעביר תמונה חדה, טרייה ומרגשת. זהו ספר וינטג` מרתק, הנקרא בנשימה אחת. "אחרי שקרו בבית `דברים`, פשט והשתרר בו שקט ארוך. היה זה שקט מסוים שהסתדר בצורת הבית. שקט מובנה. השקט התאים את עצמו לחללים הגדולים והקטנים. בכל חלל השקט נשמע ונראה אחרת: בחדר המגורים – היה שקט המום, בחלל הגג שרר שקט מחריש אוזניים... בשירותים שכן שקט מתוק. בחדר ההורים היה שקט אפלולי, מסתורי ונסתר בריח האודקולון." בספרה האביב הקצר של גרטה גרבו מתארת נורית מנור את חוויותיה של ילדה בבית הוריה מגיל שנתיים ועד לגיל שבע. הילדה הקטנה מובילה את הקורא בסיפור קצבי מרתק לחוות את שראתה ושמעה סביבה, ולתוך הרגשותיה וקורותיה. סיפורה האינטימי משופע בתיאורים פסטליים, אווירה מיוחדת וניחוחות בלקניים. גם תיאורים ריאליסטיים של יפו משנות החמישים עוברים על פנינו בתמונות מפורטות, כמו בחזרה בזמן, וניתן לחיות את העלילה והתקופה. "`יש לי מחברת סודית בארנק הקרוקדיל החום,` אמרה לי אמא יום אחד. היא באה לחופשה של כמה ימים מבית החולים, פניה היו טובים." אלה דברי הפתיחה בפרק חורשת האקליפטוס ובו רשימות אישיות שנכתבו על-ידי האם בבית החולים `אברבנאל` בבת-ים. פרק זה ממשיך במקום שהסיפור של הילדה נקטע. האביב הקצר של גרטה גרבו הינו מסמך אותנטי בו אין הילדה שופטת,או מחווה דעה, אלא מתארת ומספרת את זיכרונותיה בבולגריה ואת מהלך שלוש השנים הראשונות בארץ עם עליית המשפחה ב"עליה הבולגרית" ב-1949. נורית מנור נולדה בדופניצה שבבולגריה ב-1944. בנעוריה הייתה תלמידתם של הציירים שטרייכמן, מוקדי, סטימצקי וסלונים, עת למדה במכון אבני לאמנות בתל-אביב ובעין הוד.גם בכתיבה היא משתמשת במוטיבים ציוריים וכמו בציור אימפרסיוניסטי מתארת מצב בקווים פשוטים וחדים. לאחר שהתאלמנה מבעלה, איש הצוללת "דקר", והיא בת 24, נסעה עם שני בניה הפעוטים ללונדון, ולמדה ציור ואמנות בקולג` ריבנסבורן. בשובה לארץ הייתה ממקימי כפר האמנים בערד והציגה מעבודותיה ברחבי הארץ. במחצית שנות השמונים עברה לתל-אביב והקימה סטודיו לגרפיקה ופרסום.עם מציאת הצוללת דקר, נפתח גם הצוהר הפרטי, והיא התמסרה לכתיבה. זהו ספרה הראשון....

צעיר מגיע לחוף מציצים בתל אביב ופוגש את אפרודיטה. צעירה מטיילת בהודו וחווה פגישה יוצאת דופן. מפגינה זועקת זעקה אוניברסלית בשם השותקים. סיפור על עוז נפש של אישה באברבנאל. נסיעה לפסטיבל מוזיקה בדרום צרפת. ב"אפרודיטה בחוף מציצים" יש סיפורים קטנים המתפתחים בצעדים חרישיים, ויש סיפורי מסתורין, יש סיפורים פיוטיים ויש סיפורי זן. גיבוריהם ממקומות שונים בעולם, והקורא נטמע בנוף המקומי, ברעיונות, בקצב ובחוויות הגיבורים, ונושם את כל אלה עמם, בחוויית סיפורי חיים אמיתיים. החוט המקשר בין כולם הוא אהבת אדם, קבלה אנושית ומסתורי הגורל. נורית מנור, ציירת וסופרת. זהו ספרה השלישי. ספריה הקודמים הם "האביב הקצר של גרטה גרבו" (2005) ו-"בית הספר האנגלי" (2013)....