טלי כהן שבתאי ילידת ירושלים.נולדה בשנת 1980
בת בכורה.

בגיל 12 החלה לכתוב פרוזה,והייתה לתלמידה מצטיינת בספרות במהלך שנות לימודי הבית-הספר.

בגיל 16 כתבה את הפואמה הראשונה שלה שנקראת "היה הוא כצלם לרבים"ועניינה אהבה אפלטונית ראשונית.

טלי הושפעה בנעוריה מזלדה,רחל, ,נתן אלתרמן איבן גביראול ולאונרד כהן.

תמיד ידעה שגורלה יוליך אותה אל הכתיבה בכלל,ואל השירה בפרט.
טלי טיילה רבות בעולם,סקרנותה הוליכה אותה לטייל במקומות זרים .ראויה לציון התקופה בסקנדינביה,שם שהתה בנורבגיה מספר שנים,
ויצרה קשרים עם סופרים ומשוררים בוהמיינים ,שהיה לה דיאלוג פורה איתם. נכתבו עליה מאמרים רבים בעיתונות הסקנדינבית,והיא חייה חי משוררת מלאים.

דווקא בנורבגיה צצו הפן היהודי-תנ"כי מצד אחד,והפן הפוליטי מהצד השני ביצירותיה.
בשובה ארצה פרסמה את ספרה הראשון
"בסבך השחור נמהל ארגמן",ושיריה פורסמו בכתבי העט "מאזניים" ו "נתיב"
טלי החלה להתעניין בקריאה וחקירה של ביוגרפיות על נשים יוצרות שרקדו את מחול המוות בחיים:
סילביה פלאת.יונה וולך,וירזיניה וולף,לו אנדרס סלומה ועוד..
ההליכה עד הקצה של החיים הלהיבה והשפיעה על טלי וכתיבתה.
בפואמה "חיי משוררת" היא מעלה את הרהוריה על נושא זה.
העצב לא זר לה ומה גם התאווה.