'דרך הזן', ספרו הידוע ביותר של אלן ווטס, מאבות העידן החדש, ראה אור לראשונה לפני יותר מחמישים שנה, ואם כי מאז הפך הזרם הדק של ספרות זן וספרים על זן לשיטפון, קשה למצוא מתחרה לצירוף הנדיר ביותר של למדנות ובהירות שמציין את הכתיבה האלגנטית ומעוררת המחשבה של ווטס על נושא שבידי רבים מעודד לעיתים קרובות נפחנות מעורפלת.
ווטס עוקב אחרי לידת
הדאו, או "הדרך", הוא מושג מפתח להבנת המחשבה הדאואיסטית העתיקה של סין, שהשפיעה עמוקות גם על תרבויות שכנות, ובעיקר על זו היפנית. דאו: דרך הנהר הוא הספר האחרון שהשלים אלן ווטס והוא, לדעת רבים, אחד משיאי כתיבתו. בספר הוא דן בכמה מושגי יסוד של המחשבה הדאואיסטית, וביניהם "יינג-יאנג", "דה" (סגולה), "דזה ראן" ("כך מעצמו") ו"וו-וויי" ("ללא כפייה"). מושג