מדף הספרים של מדובוי - הספרים שדירג
´דוקי,´ אומר הקול. ´דוקי, את שומעת אותי?´
לא יכולה לענות.
´דוקי, תחזרי´, הוא עוצר אותי מלהחליק מטה, מנסה למשוך אותי מהתהום. טעם של אלומיניום ממלא את פי. אני רוצה שיניחו לי להישאב לאי-שם אבל הקול לא מרפה, עוטף אותי כמו גל קטיפה. הקול הזה.
יד מלטפת את מצחי, ריח נעים ומוכר מסתחרר סביבי. הריח הזה.
אני פוקחת את עיני והחדר פורץ בסחרור מטורף.