רַק אִם עוֹצְמִים עֵינַיִם
וּמַבִּיטִים עָמֹק בִּפְנִים,
אֶפְשָׁר
לִפְעָמִים
לִרְאוֹת אֶת אֱלוֹהִים.
כל ילד מדמיין את אלוהים קצת אחרת. אחד מדמיין אותו כמו הליקופטר שחג בשמיים. אחר מדמיין אותו כמו גמד קטן. וילדה אחת מדמיינת אותו כמו הלב.
אמונה אלון, כלת פרס היצירה לסופרים עבריים, פרסמה ספרים לילדים ולמבוגרים (ביניהם רבי-ה
אב ובן הולכים לבדם לאורך כביש בין־מדינתי באמריקה החרוכה. דבר לא זע בנוף פרט לאפר המתפזר ברוח. אובך קבוע מסתיר את אור השמש. הכול אפור והקור מקפיא. המים בנהרות עכורים, וצבע הוא רק זיכרון רחוק. הם הולכים לכיוון הים, למרות שאינם יודעים מה מצפה להם שם. אין להם דבר פרט לבגדים הבלויים שלגופם, עגלת סופרמרקט מקרטעת, אקדח טעון בשני כדורים והאח