אניס היא ילדה – מכשפה בת שמונה, שלא אוהבת את הלימודים שהיא חייבת בהם בתור מכשפה צעירה, לא מסתדרת עם אחותה, ועושה דברים שהיא
יודעת שאסור לה. אחרי שהיא מכינה תערובת כישוף לצבוע את השיער שלה בורוד, ובמקום הוא נצבע בירוק עם נקודות כתומות, היא מקבלת עונש. אסור לה לצאת לשחק במשך שבוע. למחרת היא לומדת נוסחה של כישוף למטרות כלליות ומנסה או
האליפים הם תלמידי השנה הראשונה בבית הספר התיכון החקלאי גנות. לטענת המנהלת עדיין לא היה בגנות מחזור כה תוסס ומרדן כאליפים שלנו. בטיחים וג`מילים מסתכלים עליהם מגבוה. דלידים עושים להם צרות ללא סוף, אך האליפים אינם מתרשמים. במשך השנה מתפתחת בהם גאוות-כיתה ו"אחוות-לוחמים", החיים המשותפים (בפנימיה, בכיתה, בעבודה) והחוויות המשותפות (בטיו
אני? דוגמנית? מה פתאום? בכלל לא מעניין אותי להצטלם לסרט! יש לי חלומות אחרים, יש לי עיסוקים הרבה יותר מעניינים, יש לי שאיפות הרבה יותר חשובות... את כל הנימוקים האלה השמעתי ביום בו קיבלתי הזמנה לאודישן. הייתי בטוחה שאם אני לא רוצה ללכת אז אף אחד לא יכריח אותי להשתתף בפרסומת. אבל דפנה, אחותי הגדולה, שמעה את המילה "אודישן" ונדלקה והכריזה ש
יש ילדים שכותבים יומנים סודיים ולא מראים אותם לאף אדם, אפילו לא לחבריהם הטובים. אני, לעומתם, לא מסתירה את היומן שלי, ושמחה להראות אותו לכל הילדים במדינה, מפני שיש בו ספורים מהוי הכתה והשכונה: ילד חנפן ומורה קשוחה, פיקניק עם הבנים וסרט על המשפחה, מלכת הנימוסים וכלב שובב, מדורה של התבגרות וסכה של אהבה. כן, גם רגעים של אהבה מנצחים ביומ
ביום בהיר אחד הגיעה לכתה שלנו ילדה ששמה קרין. לא שמחתי כשהמורה החליטה להושיב אותה דווקא לידי, והצטערתי שבגללה עלי להיפרד מענת, חברתי, אבל הכול השתנה כשקרין התנדבה ללמד אותי את כל מה שצריך לדעת על בנים. היא אמרה לי שבימינו, גם בנות יכולות להציע חברות, היא הסבירה לי איך לעשות את זה ברמזים, היא אפילו בחרה בשבילי את הבנים שנראו לי מתאימ
כל ילד יודע ששני החלב שלו יפלו, במוקדם או במאוחר, מפני שאף אחד עוד לא התגייס עם שני חלב לצבא ואף אחת עוד לא עמדה עם שני חלב מתחת לחופה. לכן, לא העליתי בדעתי עד כמה בן, אחי הקטן, סובל. יונתן, ילד מהכיתה שלו, צחק עליו בגלל ששיניי החלב שלו עדיין לא נשרו ואף איים: "אם עד סוף החופש הגדול לא תיפול לך אף שן – לא ירשו לך לעלות לכיתה ב'..."
כיוון שאנ