מדף הספרים של קרן - הספרים שדירגה

כמה מטומטם צריך להיות בשביל לא לראות את השקר הענק הזה כל לילה מול העיניים? מה יש לי לעשות איתם? אני רוצה להיות עם מישהו שמזהה אותי, לא עם עיוור מזורגג. לא מצאתי כזה והחלטתי החלטה אמיצה. אני אהיה לבד כל חיי ולא אתפשר על אהבה פושרת ומשמימה שבה צד א' וצד ב' מטייחים זה את שדה הראייה של זה באנחות מפוברקות. כי לא רק אני זייפתי, גם הם זייפו. אני

סוף לוין מגיעה לבית החולים הפסיכיאטרי ברושים במצב של הלם זמני. מלבד ידה שנשברה כתוצאה מתאונת אופניים קלה היא אינה סובלת מחבלות או מנזקים נראים לעין. איש מבני משפחתה אינו מחפש אותה ובתיקה נמצאו רק כמה דפי יומן, ארנק וכרטיס טיסה. מנהל בית החולים, הפסיכיאטר פרופ' לואיס שטיינהרדט, לוקח אותה תחת חסותו. הוא מחליט שסוף תהיה המטופלת הר

איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי.   היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעימים. היא הדליקה סיגריה ואני הד

החיפוש של ג'וליה אחר אביה מוביל אותה אל קָאלָאוֹ, כפר הררי בבורמה שהכול בו נראה זר: אור היום כמו גם הריחות והרעשים, אבל יותר מכול זרים לה האנשים. באחד מבתי התה פונה אליה איש זקן וטוען שהוא מכיר את אביה. האם רמאי? אבל הוא יודע מה שמה וגם פרטים מרובים על אודות משפחתה. וכך הוא מתחיל לספר לה את סיפורו של אביה. בתחילה היא מרוחקת ומקשיב

ברור לה שאין קסמים בעולם. שאין נִסים, שכל המחשבות, התשוקות, הכול כימי, ולכל הטריקים שלו יש הסבר לוגי, למרות שלא תמיד קל למצוא אותו. אבל מאחורי הקלעים של הכזב, חורג מהחוקים הארציים, קיים בכל זאת איזה צירוף מקרים שלא ניתן להסבר, שבו היא מאמינה בכל מאודה. כאילו מה שמתרחש הלכה למעשה אינו אלא מבחן, או הכנה, לקראת משהו גדול יותר, נצחי יותר, מ