מדף הספרים של שרון - הספרים שדירגה
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
"אני לא מבינה את רגשות האשם הדפוקים שאני מרגישה כלפיך, הרי לא אמרתי שום דבר שהוא לא נכון.
אתה לא מגיע לקרסוליים שלי ולעולם אבל לעולם לא תגיע כי אתה ערס מסריח שבגיל שלושים עדיין גר
בבית של ההורים ותקוע במאפיה מסריחה ששייכת לדוד שאתה שונא.
הרי אחרי הכל, מה יכולת להשיג בכלל בתור אסיר משוחרר?"
כששקד, אם חד הורית בת 27, שבה מלוס אנג'לס א
כרת - מיתה בידי שמים כעונש מאלוהים; מות אדם קודם זמנו.
זאת הייתה הלוויה יוצאת מן הכלל. כולם אמרו. אמא שלו, אמא שלה, אחותה, הבנות, הנכדים, האחים שלו, העשירון העליון של קהילת הרופאים, המתנחלים, החרדים מבני - ברק וירושלים, החברים שלה מתל - אביב וכל ערוצי התקשורת הנחשבים, כולם היו שם, מקצות הארץ באו.
ורק האלמנה לא בכתה.
נשמה ענבר מבינה היט