**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ
"אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת, ויכול ממש לראות, דרך הקיר, איך היא מברישה את השיער הארוך שלה, פורמת את הקשרים עד שהוא נהיה חלק. אני שומע אותה מדברת, לא ברור עם מי. אני לא מבין אף מילה, אבל הטון מוצא חן בעיני. מלא מרץ, דעתני, נכון תמיד לפרוץ בצחוק. אני חושב לעצמי: גם היא לבד בבית. בדיוק כמוני." עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הר
"יוצי היתה בעיני אחותה הארצית של מריה הקדושה שזהרה מהציורים שקישטו את בתי הגויים. חיקיתי את תנועות גופה, ניסיתי למתוח את צווארי הקטן, עמדתי על קצות אצבעותי כדי להרגיש ולו לדקה מתוקה כאילו הייתי יוצי היפה, גם אני הייתי יפה אכל לא כמוה. רציתי להיות כובסת מעיים כשאגדל, כמו יוצי, למרות שלא היה לי שמץ של מושג מה עושות כוכסות המעיים." אי
מיה או מיה, אישה צעירה העומדת בפני רגע מכריע בחייה, עורכת בעוצמה ובדחיפות סיכום ביניים של הנסיבות שהובילו אותה אל אותו הרגע ואל השלכותיו הצפויות.
מיה אינה יודעת לסיים סיפורי אהבה.
היא עורמת אותם זה על גבי זה ומנהלת אותם במקביל, מיטלטלת ביניהם, מחפשת מעבר להם.
היא מסרבת להיענות להגדרות השגורות, לקבל עליה ברכות את המוצע לאשה ב
יום אחד, באמצע חייו, קם אורי מאור ומפתיע את סביבתו.
אורי, אח ובעל למופת ששימש תמיד משענת לכל הסובבים אותו, משתנה ללא היכר דווקא אחרי שהוא מתאושש מסדרה של התקפי לב קטלניים. השינוי הקיצוני מותיר את משפחתו וחבריו בפני תעלומה שמכריחה אותם לתהות מי הוא באמת, ואיך הוא מסוגל להביא עליהם כאב גדול כל כך.
אחותו של אורי, אפרת, היא אשת תיאטרון
כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר.
מה"חיבור