מדף הספרים של ארז וול - הספרים שדירג

חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה. היא צעירה, נבונה ויפה. יש לה משרה טובה והרבה מחזרים. היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה. אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש. כל ימיה דומים זה לזה. ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות. ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל

"צאצא ישיר של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה." - ניו יורק טיימס   על פי הספר "נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר, מכשפה" העולם יחדל מלהתקיים בשבת. בשבת הקרובה, ליתר דיוק, ממש לפני ארוחת הערב. אז צבאות הטוב וצבאות הרע יתאספו, היבשת האבודה אטלנטיס תתרומם ממעמקי הים, וגשם של צפרדעים יתחיל לרדת.    יום הדין קרב ואף אחד כבר לא יוכל לעצור אותו.

כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ

"שלום," אמרתי בעברית לאיש שעמד בפתח, "אתה יונתן?" הוא ספק שאל ספק קבע. "סליחה," השבתי, "אבל מי רוצה לדעת?" "סתם עורך דין שמחפש את יונתן," הוא השיב. "למה? מה הוא כבר עשה?" "כלום," השיב האיש, "הוא לא עשה שום דבר. אז אתה לא יונתן?" "כן, אני יונתן," עניתי לו בחוסר סבלנות. עכשיו כבר הייתי בטוח שהאורח הלא צפוי הוא ערבי. "אני יודע מי אתה," הוא אמר לפתע