אינני סובל מצניעות מופרזת, אבל לא הייתי טורח על הספר הזה אילולא התרשמתי כל כך מלווייתי. היא היתה ללא ספק הצלחה מסחררת. ראש הממשלה בכה על קברי, מאות אנשים הצטופפו במעברים, וכמובן שהצלחתי לעורר שערורייה אחת אחרונה בכך שלראשונה בתולדות המדינה נקבר אדם קבורה חילונית בבית קברות אורתודקסי.
בתום הלוויה, בעת ששולה צעדה החוצה, היא מלמלה ב
זוהרה, אחות בבית חולים, אשה לא נשואה, מביאה לעולם ילד. מיום בואו משליטה זוהרה את האמהות על כל הווייתה, עד שמופיע גבר, נוקש על דלתה, ומעמת את מצפונה עם נשיותה ועם האהבה: האם אי אפשר "להיות אם" ובו בזמן "להיות אשה אהובה"? סיפורה של זוהרה, שתחילתו התלבטות והמשכו סערה, גורף את הקורא אל מרכזו של קונפליקט בין התשוקה לאהוב לבין תחושת המחוייבות