מדף הספרים של גריינג'ר - הספרים שדירגה
איזבל צריכה להיות מאושרת — היא עומדת לזכות בנסיך יפה תואר. אלא שאיזבל אינה סינדרלה, הנערה היפה שאיבדה את נעל הזכוכית וכבשה את לבו של הנסיך. היא האחות החורגת המכוערת שלה, שכרתה את אצבעות כף הרגל כדי להתאים לנעל של סינדרלה.
זה מה שמגיע לנערה פשוטה בְּעולם שמעריץ יופי; נערה לוחמנית בְּעולם שמצפה ממנה להיות צייתנית וכנועה.
איזבל ני
אֵייברי בֶּרן עומדת על שפת הנהר הסמוך לאוניברסיטת איטון בניו המפשייר ביום הולדתה התשעה-עשר. היא השאירה מכתבי פרידה לכל אוהביה, אחרי שהשלימה עם כך שאין לה שום סיבה לחיות יותר. הדיכאון שלה הוא מצב, תחושה, מקום. מקום שבו הדברים לא ישתפרו לעולם. מקום שבו ממילא לא מגיעים לה חיים טובים יותר. מקום שבו העולם ממשיך להסתחרר סביבה במלוא קשת הצ
"זה לא ייאמן, אבל ההורוסקופ הקטן והמטופש שלי התגשם. הגיע הזמן להשלים עם זה: יש לי כוחות־על. השלב הבא הוא לתפור מדים, להמציא לעצמי כינוי וללכת להילחם בפשע. הייתי גמורה מעייפות, אבל המחשבות לא נתנו לי מנוח. עם כוח גדול באה אחריות גדולה. רציתי את כל המשא הזה על מצפוני?
המחשבה האחרונה שלי לפני שנרדמתי הייתה: אם באמת יש לי כוח־על, והכוח הזה
ניצחון יביא עושר ותהילה.
הפסד יביא מוות בטוח.
קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינת פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי.
כשקטניס הופכת לנציגת המחוז שלה ונשלחת
מה הייתם עושים לו נולדתם בעולם שבו שליטים כסופי דם רודים בכם ושולחים אתכם אל הקרב, רק מכיוון שבעורקיכם זורם דם אדום?
מֵייר בארו בת השבע־עשרה היא אדומת דם, כייסת, פרועה ומרדנית.
כאשר היא נתפסת כשידה בכיסו של האדם הלא נכון, חייה משתנים מן הקצה אל הקצה... בן־לילה היא מוצאת את עצמה בהיכלם המפואר של כסופי הדם ובמעמד שמעולם לא חשבה שתגיע