מדף הספרים של מיס נורל - הספרים שדירגה

אֵיידָה בת העשר מעולם לא יצאה מדירת החדר העלובה בה היא מתגוררת עם אִמהּ ועם אחיה הצעיר ג'יימי, שבו היא מטפלת. האֵם מרירת הנפש מתביישת ברגלה הנכה, המעוותת, של בתהּ ואוסרת עליה לצאת מהבית. אבל כשתלמידי בית הספר של ג'יימי מפונים לכפר, הרחק מלונדון המאוימת על ידי הפְצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, איידה חומקת בחשאי מביתה ומצטרפת אלי

מאז ומעולם אהבתו הראשונה, האחרונה והיחידה הייתה רוגבי. עד הרגע שבו עיניים בגוון כחול שמיים ננעצו בעיניו, ומנקודה זו הכול השתנה. הוא רצה להציל אותה. היא רצתה להסתתר. היא הייתה פגומה. הוא היה נחוש. הגורל הפגיש ביניהם. המציאות והאהבה חיברו ביניהם. ג'וני קוואנה היה טיפוס נחוש שהצליח בכל דבר בחייו. במגרש הרוגבי, הוא נחשב לתופעת טבע

"לא התכווצתי כשהוא הרים את זרועו והניח אותה על כתפי. במקום זה, השענתי את לחיי על צד גופו ועצמתי עיניים. אפשרתי לעצמי להירדם ולישון בלי חשש בליבי, כי לא היה בתוכי שום מקום לפחד כל עוד זרועו של הבחור הזה הייתה כרוכה סביבי." שאנון נלחמת בסערת רגשותיה כלפי ג'וני קוואנה. היא משתדלת לשמור על פרופיל נמוך מפני חבריה ובני משפחתה, אך שוב מוצא

בלי רוגבי לשישה שבועות לפחות. שאנון כמו הנהר... מנוחה מוחלטת למשך שבעה עד עשרה ימים. שאנון כמו הנהר... הרגליים האלה לא יראו דשא עד מאי. שאנון כמו הנהר... שריר מתוויך קרוע, צמיחת רקמות חריגה, בקע ספורטאים. שאנון כמו הנהר... שיקום. הכעס געש בתוכי שוב והצטרף לדיכאון ולתסכול שהופיעו בכל פעם שחשבתי על העתיד הצפוי לי – מה שקרה בערך כל ד

זה יקרה. ג'וני יעזוב. בדיוק כפי שהזהיר אותי לפני כמה חודשים... "אני אוהב אותך, שאנון כמו הנהר." אמר ג'וני וקטע את מחשבותיי המדכאות. "רק אותך." הוא נשען לאחור כך שלא הייתה לי ברירה אלא להרים את פניי ולהביט בו. הוא חייך, "בטירוף." "גם אני אוהבת אותך," אמרתי בקול צרוד מרוב רגש והשבתי לו באותן מילים. "בטירוף." *** שאנון אף פעם לא התקשתה להסתיר