מדף הספרים של נבובי - הספרים שדירג

פדיחה היתה מכשפה רגילה: היה לה אף ארוך עם שומה, היה לה מטאטא והיא ידעה לעשות כשפים. ובכל זאת היא היתה מיוחדת: היא היתה המכשפה הראשונה שהכניסה הביתה מחשב. היא עשתה זאת בסתר, כי הדבר היה אסור בממלכת המכשפות. כשנודע הדבר בממלכה, הושלכה פדיחה לחדר המעצר. פדיחה בורחת מהמעצר, מתכננת תכנית סודית על המחשב וגורמת לתהו ובהו אצל בני האדם ובממלכ

מאי ואביה חזרו לפינה שבה החנו את המכונית והיא לא הייתה שם."המכונית!" קרא אבא של מאי בתדהמה. "גנבו לנו את המכונית!"מאי קפאה על מקומה. "את המכונית? גנבו לי את העבודה! את הנושא הקבוצתי שלנו!" ומיד חשבה: מה אני אומרת ליוני וליולי?למזלן היו מאי, יוני ויולי צוות בלשיות שאין שני לו. ומרגע שנכנסו לפעולה - שום שוטר ושום גנב לא יכלו לעמוד בדרכן. רימ

את הבית הישן ברחוב של יולי אופפות שמועות וצמחיה סבוכה. עולים ממנו קולות מוזרים ומבקרים מוזרים עוד יותר יוצאים ממנו. האם הקול המבוגר, הרוטט, שעליו מספרת יולי למאי וליוני אכן שיך למכשפה? ומי הם המבקרים שבגללם היא פוחדת לעבור ברחוב? בעזרת חוש בלשי ותושיה, ובזכות צרופי מקרים מבדחים, מסירות הבנות את מעטה המסתורין מהבית הישן. את מאי יוני

העלילה פשוטה - יש דרקון בשם יולי שאחרי שהוא התעורר בבוקר היום שבו הוא אמור לאכול חביתות עם המלך, שלושה עורבים שופכים עליו שיקוי שגורם לו לרצות ענבים, והענבים היחידים הם בממלכה רחוקה והוא הולך לשם ונקלע לצרות. הסיפור קצר וחביב ומלא בקטעים שמזכירים לי את “עליסה בארץ הפלאות” (הסרטים שנעשו בעקבות הספר כי לא יצא לי עדיין לקרוא את הספר

תות ואפונים, שני ארנבים קטנים החיים בעמק צפוף ומחניק, בורחים מהבית במטרה לגלות עמק חדש, בו יוכלו לגור עם משפחתם בשלוה וברוחה. מצוידים במעט מזון ומים, ובתרמילם ספר הדרכה עתיק, הם יוצאים לדרך. הרפתקאות מסמרות שער עוברות על השנים במסעם, ולא פעם הם ניצלים בעור שיניהם. לבסוף - בשארית כוחם - הם מגיעים אל ראש ההר הגבוה ביותר. שם, לתדהמתם, נגל

אמא התקשרה לפרופסור פיש: "אני לא יכולה יותר!" קראהביאוש, "אורי ואני לא תארנו שזואי יגיע לגודל כזה!מתי הוא יפסיק לגדול?!""גברת כהן," אמר פרופסור פיש, "אני רק יכול להרגיע אותך,שגבהם של הדינוזאורים הגדולים ביותר לא עלה על שנים-עשר מטרים..."ביום קיץ לוהט, לנגד עיניו של אורי, בוקע מתוך סלע שבקצה גן משחקים יצור ירוק שמראשו מזדקרת קרןקטנה. אורי

סדרת "הספריה הראשונה שלי" שמה לה למטרה לעודד ילדים צעירים ולסיע להם בצעדיהם הראשונים בקריאה. הסדרה כולה מבוססת על מספר גורמים: ענין התכנים - נבחרו לסדרה זו ספורים אהובים ומתאימים במיוחד לילדים צעירים. ספורים שבאמת מעניינים אותם, ואשר ימשכו את לבם. כדי להקל על ראשית הקריאה, נבחרו לסדרה ספורים קצרים במיוחד. העריכה הלשונית פשוטה ובה

הספר מלווה בציורים של נורית גפן בצר

כשמצא אודי צב מכני מקולקל, הוא הביא אותו לתמר, חברה שמבינה בתיקונים. תמר פרקה את הצב, בחנה את חלקיו החלודים ואמרה: "את זה רק יאשקה יכול לתקן." יאשקה הוא לא רק מומחה לתיקונים, אלא בעיקר ממציא, ויש לו חצר מלאה בגרוטאות ובחלקי מכונות. בתוך הצב, בין שברי הקפיצים וחתיכות המתכת, יאשקה מוצא בורג ישן שחסר לו כדי להשלים המצאה סודית שטרח עליה שנ

ספור לילדים בשני חלקים (הספור בשני חלקים, הילדים שלמים) יום אחד, כשאפרת פתחה את המגירה של הצלחות, היא שמעה מתוכה לחישה. מישהו אמר: "אותי... אותי... תיקחי אותי בבקשה..." "מי זה מדבר?" שאלה אפרת. "זאת אני," אמר הקול, "הצלחת שהכי למטה, הצלחת שמתחת, המסכנה והמקופחת, תיקחי אותי בבקשה אל השולחן... תמיד לוקחים את הצלחות שלמעלה ואני נשארת כאן."

יש אריה בספריה, ואף אחד לא יודע מה לעשות.יש כללים בנוגע לצעקות, וכללים בנוגע לריצה. אבל אין שום כלל בנוגע לאריות!

ליוסף היה מעיל חרף חם, אך מלא חורים, ממש כמו הספר הזה. לא התיאש יוסף וקצר את המעיל, אך בכך רק החל גלגולו של המעיל הישן. שיר ילדים עממי, הופך לספור מרהיב מלא הפתעות, בזכות השנינות וחוש ההומור של הסופר והמאיר הנודע, סימס טבק.