´תכליתה של הכתיבה לתאר את אותם שמי התכלת, ולגעת שם בבראשית באותם הימים ההם, הרחוקים מהימים האלה. הכתיבה כתכלית להיות לנפש כתכשיט, ובו היא מתעדה והופכת לנפש הריגשית. בתכליתה של הכתיבה אני מוצא עולמות של רוח שהפכו למעשה, ונטעו באותם מקומות רחוקים וזרים עולמות של אושר שבעוצמה מאירים.
תכלית הכתיבה או הכתיבה בתכלית, על כך מתקשה להחליט,
טרם החילותי לכתוב באתי בהרבה ספקות ונפילות. ומדוע כך אירעו הדברים? שכן כאשר אדם רוצה בטובתו של האחר, הרי שהוא שוקל כל צעד ושעל, כל מילה והגה, כל מבט ותנועה, כל הנחה ואנחה. הקיצור, שוקל ושוקל ושוקל, ולסוף ממשיך לשקול. כך גם אני, אולם לא בדיוק כך, אולי בעצם יותר מכך, נניח לכך.
מכל מקום באתי בספקות בשל ההשפעה שתיתכן מהדברים הללו, אולם ראית